תרלו

עצום), וז"ש בחנה וקולה לא ישמע¹⁸² כו' שאין לה קול כלל מעוצם הביטול לגבי בחי' המשפיע, וע"כ מיד שאומר החתן הרי את מקודשת לי שותקת בבחי' ביטול לבטל רצונה אליו בלי שיהי' נצרך להשיב לו הן כי אין לה קול ודיבור ובשתיקה זו מתקדשת לו וקולה לא ישמע כלל. אבל לע"ל דאשת חיל עטרת בעלה¹⁸³ יהי' לכלה עליונה בחי' קול ודיבור בהתפשטות בפ"ע מאחר שיהי' עליי' שלה לבחי' פנימי' הכתר כנ"ל עד שתהי' משפיע לבעלה כנ"ל, וזהו קול כלה שיהי' לכלה קול, ודוקא לע"ל ישמע בערי כו' קול כלה ולא עתה שבשתיקה מתקדשת בצלותא דלחש וד"ל.

אך א"כ מה זה שאומרים קול חתן ג"כ מאחר שהכלה עיקר לעתיד, הענין הוא משום דעיקר ההפרש הוא בין עתה לע"ל הוא ההפרש שבין אירוסין לנישואין הנ"ל, שבמ"ת הי' רק בחי' אירוסין בטבעת קידושין שהוא בבחי' מקיף על הכלה כו' ע"כ בשתיקה דוקא מתקדשת ואין לה קול כביטול דצלותא בלחש, אבל לע"ל יהי' בחי' נישואין דהיינו שכנ"י תקבל פנימי' ועצמות אור הא"ס ממש ונעשית בחי' כלי בפ"ע לקבל הכל בבחי' בלי גבול ע"כ אז יהי' לה בחי' קול בהתפשטות גדולה ויתרה בלי גבול כו' (וזהו הנק' קול גדול ולא יסף כמשי"ת). וזהו שא' ישמע קול חתן וקול כלה שקול כלה יהי' בחי' כלי לקבל כל אור ושפע העצמות (ועכ"ז משמח חתן עם הכלה דכלה עיקר גם לגבי שפע העצמו' כנ"ל בענין שמחה דכנ"י בבחי' עצמיות כשמחה של מצוה כו' וכמ"ש וישמחו ב"ך כו') וד"ל.

[יט] ולהבין זה בתוס' ביאור, כי הנה עדיין אין מתיישב ענין קול חתן וקול כלה, דלכאורה לפי פי' הנ"ל יש סתירה מיני' ובי', דקול חתן וקול כלה משמע כמו עכשיו שחתן משפיע לכלה לכך הזכיר קול חתן קודם לקול כלה ובחתימה מסיים משמח חתן עם הכלה דמשמע שהכלה עיקר והוא כמו שיהי' לע"ל והרי א' מהרה ישמע לשון עתיד וא"כ הי' לו להקדים קול כלה לקול חתן כו'. אך הנה יש להקדים לזה ענין הידוע בע"ח דגם לע"ל יש ב' מדרגות בבחי' עליית המל'¹⁸⁴, הא' שתהי' שוה בקומתה לבחי' ז"א ולא תצטרך לקבל ממנו כלל כעכשיו אלא מקור אחד להם, והוא בחי' ת"ת דאימא שנעשה כתר א' לזו"נ¹⁸⁵ כמו שהן שוין בקומתן כו', וזהו שא' לעתיד והי' אור הלבנה כאור החמ"ה ממש בשוה, וזהו ה' אחד ושמו אחד יח"ע דהוי' דז"א ויח"ת דמל'