תרלה

כלל, וכמו וישמחו ב"ך¹⁷⁴ ממש וכמו שם נשמחה ב"ו שלמעלה הרבה משמחה בהוי' שהוא ז"א ע"י שמחה במדות שבלב מההתבוננות שישמחו בהוי' שהן מדות דאצי' ששרשם בבינה שנק' אם הבנים שמחה, וגם שהעונג שברצון הוא מלובש בשמחה שבהתבוננות הרי עונג מורכב הוא, אבל השמחה שבעצמות הנפש שלמעלה מכל עונג ורצון בפרט מגיע למעלה בשמחה ועונג שבעצמות ממש שלא מצד שום טעם ודעת (וגם לא מצד יחוד כמו עתה שאל אישך תשוקתך ותשמח בבעלה כו' וזהו אז תשמח בתולה¹⁷⁷ במחול כו' וד"ל). ושמחה כזאת הנה היא בשמחה של מצוה שזהו מצד שאמר ונעשה נח"ר לפניו¹⁷⁸ ולא מצד עצם הרצון ולזה נק' כנ"י אז ארץ חפ"ץ כו', וזהו שמחה שמן הכלה אל החתן לעורר שמחה העצמית למעלה וכמ"ש שם נשמחה בו¹⁷⁵ ומשם יומשך שפע השמחה¹⁷⁶ להוי' שהוא בחי' ז"א וכמ"ש הנני בורא חדשה בארץ נקבה תסובב גבר משום דנעוץ סופן¹⁷⁹ כו' כנ"ל).

[יח] וזהו מהרה ישמע ל' עתיד כו', דהנה יש להפלא מאד על אשר אנו רואים בענין הקידושין שאו' לה הרי את מקודש"ת לי והרי היא שותקת ואינה משיבה כלום לאמר לו הן ורוצה אני עכ"ז מתקדשת בזה ואיך תתקדש בשתיקה אולי אין רצונה בקידושין והרי כל קניי' בכסף הקונה נותן הכסף ושואל אם מרוצה בכסף זה למכור והלה משיב הן ומושך הקונה ונקנה בכסף או במשיכה, אבל האשה שנקנית בכסף הרי בשתיקה מתקדשת ונאמר בה קיחה כי יקח¹⁸⁰ כו', והנה גם מה שאומר הרי את מקודשת זהו כאילו פוסק הדבר שבמאמר זה מיד מקודשת ולא תוכל לומר לאו כו'. אך הנה כל זה יובן דעתה בזמן הגלות אין למל' רק מה שמקבלת מז"א ובבואה לפניו לית לה מגרמה כלום גם קול ודיבור אין לה, וכמו בתפלת ש"ע שנק' צלותא בלחש אד' שפת"י תפתח תפתח אתה כי אין מלה בלשוני כו' וכמו נאלמתי דומי'¹⁸¹ כו' מצד בחי' הביטול ושפלות דמקבל אין לה בחי' התפשטות בדיבור כלל וכלל (ותחלה נעשי' רק כמו נקודה אחת כו' וחוזרת להבנות בפרצוף ואמנם בבחי' ביטול