תרלד

ועטרה בלתי גילוי אמנם מכח זה הי' כל אשר קיבלו במ"ת וזהו וארשתי"ך כו', וזהו העטרה דאמונה בכנ"י תהי' בחי' עטרת לבעלה לע"ל כנ"ל שאמונה זו יהי' לה עליי' גדולה כ"כ עד שתעלה למעלה להיות לעטרת לשם הוי', ועתה הוא בהיפך דאיהו אמת ואיהי אמונה¹⁶⁹ דודאי אמת דהוי' למעלה מן אמונה דמל' ואדרבה מקיף האירוסין באמונה שבהעלם כו', וענין איהו אמת היינו בחי' גילוי אמיתת אור א"ס שבקו האמצעי דז"א וכמ"ש דוד אמת"ך אלקי כו' וכן ואמת ה' לעולם¹⁷⁰ כו', וזהו עוטר ישראל בחי' ז"א בתפאר"ה כמ"ש כחתן יכהן פאר¹⁷¹ שהוא ת"ת דאימא שנעשה עטרה לו כו'. ואמנם ביום חתונתו במ"ת נמשך מעטרה זו כח לכל יחוד כנ"ל, וגם מה שיהי' עטרת תפארת למעלה מזו והוא מבחי' האמונה גם זו יהי' מעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו דכאמה בתה¹⁷² (והוא בחי' שם ב"ן דמל' שעולה בבחי' ס"ג דבינה כידוע וד"ל). ולפ"ז ביום שמחת לבו דלע"ל גם יהי' מעטרה זו דאמו רק שיהי' בעליי' ע"י בחי' המל' שנק' עט"ב מטעם הנ"ל וד"ל.

[יז] ובכל זה יובן ענין שינוי נוסח החתימה דחותם בברכת אשר ברא משמח חתן עם הכלה ובשמח תשמח חותם משמח חתן וכלה. דהנה כאשר או' משמח חתן וכלה השמחה באה תחלה לחתן וממנו תבא השמחה לכלה שהחתן הוא המשמח לכלה וכמו שאמרו אשה בעלה משמחה¹⁷³ כו', וזהו עתה בזמן הגלות, אבל מ"ש משמח חתן עם הכלה הכונה שעיקר השמחה באה אל הכלה שהיא עיקר והחתן מקבל שמחה מן הכלה שממנה עיקר ומקור השמחה לשמח את החתן, והיינו לע"ל דוקא דאשת חיל עטרת בעלה כנ"ל. וביאור הדברים מובן עפ"י הנ"ל דעתה בזמן הגלות בחי' המל' שרש כנ"י שנק' כלה למעלה מקבלת מבחי' ז"א שנק' חתן וע"כ שמחה דחופ"ה בחתן תחלה וכמ"ש קול מצהלות חתנים מחופתן כו' והוא משמח לכלה דאשה בעלה משמחה והוא ע"י העטרה שעטרה לו בחופתו שקיבל בחי' מוחין חדשים לשמח גם הכלה עמו כו' וד"ל, אבל לע"ל דגם העטרה שלו יהי' מן הכלה דאשת חיל עט"ב לפי שתתעלה המל' למעלה מעלה והוא בפנימי' הכת"ר דאצי' כנ"ל אז נהפוך הוא שעיקר השמחה מן הכלה שהיא כנ"י בחי' המל' סופא דכל דרגין שנעוץ סופן בתחלת הכל ע"כ יקבל החתן שהוא ז"א שמחה עליונה מן הכלה דוקא וממנה יושפע לו אור השמחה, וז"ש משמח חתן עם הכלה פי' מן הכלה כו' וד'"ל.

(ויובן זה בעבודת ה' בשמחה דכנ"י שלמעלה מן הטעם ודעת רק מצד בחי' התקשרות בחי' עצמיות דיחידה בעצמות דא"ס ממש ולא מצד מדותיו