תרכז

לומדים רזין וסודות דתשבע"פ דוקא וכמו עובדא דרבה בר נחמני בדין דאם בהרת קדמה לשער לבן כו' וכמ"ש במ"א¹²⁷), וכמו שנובלות חכמה של מעלה לבד בבחי' הנגלה שבתורה כך רק בחי' נובלות וחיצוניות התענוג הפשוט שנק' שעשועים העצמיים הנ"ל נמשך בבחי' גליא שבתורה, וזהו משחקת לפניו בתבל ארצו כשירדה התורה למטה וכן ושעשועי את בני אדם¹²⁸, והוא הנק' חיצוניות ע"י שבחיצוניות ח"ע (ומלובש בבחי' טעמים ונקודות שבתורה, וכידוע בענין טנת"א דהטעמים בכת"ר¹²⁹ כו', ומ"ש טוב טעם ודעת למדני¹³⁰ היינו בחי' טעמי תורה הגנוזים בנגינות הללו ונק' רננה דאורייתא וכמ"ש ובלילה שירה כו' וכן א' זמירות היו לי חוקיך¹³¹ כו', וזהו שיר השירים כו' ישקני מנשיקות כו' שהן טעמי תורה כנ"ל).

והנה לפי שמבואר למעלה בענין ג' קשרין דאורייתא וקודב"ה וישראל ממילא מובן דכמו שההפרש בין מ"ת לע"ל הוא בין הפנימי' לחיצוניו' שבתענוג וחכמה, כך הוא ממש ההפרש בשני אלה בבחי' סתים וגליא שבהם, דמאחר דישראל מתקשראן באורייתא ידוע דס"ר נש"י כל אחד יש לו אות אחת בתורה שלנו הנגלית, ואם במ"ת הי' רק בחי' חיצוניות ח"ע וחיצוניות התענוג העליון כך בנש"י הי' הגילוי בס"ר נשמות שהיו אז בגופים (ומה שעל כל דיבור פרחה נשמתן¹³² למעלה מעלה היינו כמו שהנשמות בשרשן למעלה כו') שהן רק בצלם ודמות אד"ם העליון בבחי' החיצוניות לבד, אבל בחי' סתים שבהן היינו כמו שהנשמות בשרשן העצמי והוא כמאמר ישראל עלה במחשבה¹³³ שהוא מחשב"ה העצמית הקדומה הנ"ל שהיא חכמה שבתורה דכתיב בה ואהי' אצלו אמון כנ"ל דישראל מתקשראן שם באורייתא הקדומה כו' לא הי' בהן קבלת התורה שלהם בפנימי', עד לע"ל שיקבלו אותן הנשמות בחי' תורה הפנימי' הנ"ל. וזהו כאשר התורה נק' חתן וכנ"י נק' כלה וכמ"ש ביום חתונתו וכנ"י נק' כלה שמקבלת מן החתן כו'. ואמנם ודאי כמו שישראל מתקשראן ומקבלי' מאורייתא כל ניצוץ אות אחת והכל בבחי' גליא, כך אורייתא מתקשרא בקודב"ה שאז התורה נק' כלה וכמ"ש מאורש"ה¹³⁴ כו' וקודב"ה נק' סתים וגליא, והיינו ההפרש בין