תרכג

דוקא כו' מה שלא הי' בו עד הנה כו', ועוד זאת שיגלה כל מצפוני לבבו שהי' צפון ונסתר בלבו ונכנס יין יצא סוד הגנוז ונעלם בתכלית, והכל ע"י היין המשמח דוקא, והטעם הוא כי טבע השמחה שבלב לגלות כל מצפון ולהיות טוב לב לכל, והשמחה שבאה ע"י היין יותר נעלה ויותר יגלה ההעלם הגדול, וכמו אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא וכמאמר דחמרא וריחא פקחין¹⁰⁴ הרי ע"י היין יצא סוד החכמה הגנוזה שהי' בהעלם הגדול ביותר. ויובן זה גם בעבודת ה' בשמחה שבהתבוננות שנק' בינה אם הבנים שמחה יגלה כל תעלומו"ת לב"ו לה' שהי' נעלם בבחי' יחידה דהיינו בחי' נקודת הלב שלמעלה מן השכל וההשגה בגדולת ה' רק רצון פשוט ועצמי כו' ואע"פ שהתחלת התפעלות לבו לא הי' רק מצד שכל והשגה דהתבוננות זו כו' וד"ל.

[יב] ועתה יש להבין מא' אין אומרים שירה אלא ע"ג היין כשיר הלוים דכתיב ועבד הלוי הוא דא הוא ע"י כו'. דהנה השיר גם הוא מגלה הצפון ונעלם שבלב ומוח, כידוע בענין שיר פשוט ושיר כפול ומשולש כו' דהניגון יוצא מנקודת הלב שלמעלה מן הכונה שבמוח, ושיר הלוים שהי' שרשם מבחי' בינה בחי' השגו' אלקות בפנימי' הכונה שבמוח כשהיו אומרים המזמור כידוע בתוך זה יצא לגילוי כל תעלומות נקודת הלב שנק' שי"ר פשו"ט מפשטות הרצון שלמעלה מן הכונה לגמרי, וזהו ועבד הלוי הוא בפנימי' בינה שנסתר מן ההשגה, ושרשו שיר פשוט הוא בחי' התענוג העצמי להתענג על ה' מצד העצם ממש כמ"ש במ"א¹⁰⁵, וזהו כמו שמבחי' חיצוניות התענוג בא במורגש בבינה דוקא בשכל המושג שז"ש בע"ח דעיקר התגלות ע"י בבינה וכמ"ש במ"א בענין ג' קוצין דיו"ד¹⁰⁶ כו', כך הוא בבחי' ההעלאה דשיר הלוים בבחי' פנימי' ע"י שבפנימי' בינה שהוא עומק המושג שלא בא לכלל השגה ותפיסא לרוחב כלל וד"ל. ולזה גזרו אומר דאין שיר הלוים אלא על היין המשמח להיות דיי"ן גימטריא סו"ד גם הוא בא להוציא הפנימי' הסוד דע"י פנימי' העלם התענוג לגילוי, וגילוי עונג הנעלם זה הוא בפנימי' ההשגה דבינה ושניהם כאחד דוקא טובים. וזהו הנק' יין המשמח אלקי"ם דבינ"ה להמתיק בחי' הגבורות והדינים שלה בב' אופנים, א' שיומתק בחי' גבורות קשות דבינה שזהו הנק' יין המשכר שעושה רציחה וכעס כנ"ל שהוא חלקי הרע דנוג"ה שבעה"ד טו"ר שסחטה חוה כו' שנק' אשכלות מרורות ענבי רוש ולענה¹⁰⁷ כו' שהחיצונים מקבלים משם. והאופן הב' הוא הגבה למעלה והיינו שיהי' בבחי' היין המשומר בענביו מוימ"ב