תרד

והיינו ענין החופה שהוא בחי' מקיף מקפת על חתן וכלה יחד (כמ"ש במ"א בענין כי על כל כבוד חופה כו' והוא כחתן¹⁵ יוצא מחופתו) ע"י עיגול טבעת¹⁶ הקדושין באמרו הרי את מקודשת כו'. וזהו פי' מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין דמשמע דשניהם ענין אחד ממש שהוא בחי' המקיף שבאירוסין (ובאמת יש הפרש בין חופה לקדושין שהחופה עיקר בחי' הנשואין כמ"ש בנוסח הברכה והתיר לנו הנשואות לנו ע"י חופה כו' והארוסות שבימים הקדמונים היינו קדושין בלא חופה ואסר לנו הנשואות לנו כ"א ע"י חופה כו' וגם עכשיו שהקדושין בשעת החופה [מ"מ] יש הפרש גדול בין מקיף דקדושין למקיף דחופה כמו שיש הפרש בין אירוסין לנשואין בכלל, ומ"ש מקדש עמו ע"י חופה וקדושין קאי במקיף הכולל שניהם מפני שזה הי' במ"ת, ועכ"פ עיקר בחי' נשואין שבבחי' יחוד גמור [יהי'] לע"ל דייקא), וכמו"כ יובן דבמ"ת הי' בחי' אירוסין שקידש עמו ישראל בחופה וקדושין וכמ"ש וארשתיך לי כו' כי האשה נקנית בג' דרכים בכסף כו' וכנ"י נק' אשה יראת ה'¹⁷ כו' והיינו שנמשך עליהם בחי' או"מ כמו בטבעת קדושין הנ"ל (והוא ענין ב' כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע שעל זה נאמר בחטא העגל ויתנצלו בני ישראל את עדיים כו' וכן ותבואי בעדי כו' וכן מ"ש וככלה תעדה¹⁸ את כליה וכה"ג), ובחי' נשואין שהוא כמו הזיווג שהוא יחוד משפיע ומקבל בגילוי כמו כי בועליך כו' היינו לעתיד בהתגלות טעמי תורה למטה ועין בעין יראו כו' וגם שבמ"ת נאמר עין בעין כו' זהו רק בבחי' אין דחכמה שנק' ראי' כידוע אבל בבחי' העצמות ממש אינו אלא לע"ל דכתיב ואמר הנה אלקינו זה¹⁹ כו' וכמ"ש במ"א יבוא טוב²⁰ ויקבל טוב כו' וזהו ביום שמחת לבו.

והנה ביום חתונתו נאמר בעטרה שעטרה לו אמו דוקא. והענין הוא כידוע דחתן לשון חות דרגא²¹ שהוא בחי' משפיע למקבל והיינו בחי' המדות שבז"א, דאורייתא מחכמה עילאה נפקת²², אבל [לגבי] עצם התורה הן כמו מ"ט פנים טמא²³ כו' להורות ולהבדיל כו' ושרש המדות הללו נמשך מאור הבינה