תרב

אשר ברא כו' להבין הדקדוקים

אשר ברא¹ ששון ושמחה חתן וכלה כו' מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה כו'. הנה להבין הדקדוקים בנוסח ברכה זו רבים הם, א' מהו אשר ברא ששון [האיך] מצינו לשון בריאה יש מאין בששון ושמחה והלא אמר כשמחך יצירך כו' הרי מקדם אשר לא נעשה נברא האדם או השמחה ואם הפי' שברא השמחה באדם מה שייך לכללות בריאת האדם לשון להבא ולא עכשיו הרי גם עכשיו נמצא בערי ישראל בכל מושבותיהם קול ששון קול חתן כו', ועוד מה שייך הרמת קול לחתן וכלה בשמחתם וזה עצמו ישמע לע"ל דוקא כו', וגם מה שכפל לומר קול חתן וקול כלה ובגמרא אמרו בענין הנהנה מסעודת חתן² כו' שעובר בה' קולות היינו קול ששון וקול שמחה וקול חתן כו', ועוד מ"ש קול כלה הרי בחתימה מסיים משמח חתן עם הכלה דהכלה עיקר ובשמח תשמח מסיים חתן וכלה ומאחר שלא שינה כאן מלשון המקרא קול חתן³ תחילה ואח"כ קול כלה א"כ למה מסיים חתן עם הכלה הול"ל חתן וכלה כו'.

אך הנה כ"ז יובן בהקדים שרש ענין ארוסין ונשואין, דהנה כתיב ביום חתונתו וביום שמחת לבו דיום חתונתו זה קאי במ"ת דכחתן יכהן פאר⁴ כו' ויום שמחת לבו קאי לע"ל בימות המשיח דאז כתיב כי בועליך עושייך כו' ובמ"ת א' וארשתיך לי כו' וכמ"ש מורשה מאורשה⁵ כידוע. וענין ההפרש בין אירוסין לנשואין הנה תחילה ילה"ק ענין פנימי' וחיצוני' שבתורה דהיינו אורייתא סתים וגליא⁶ כו' ובדיבור זה ודאי נכלל כל עונג העצמי שבפנימי' חכמתו ורצונו עכ"ז לא בא בגילוי לבנ"י רק חלק הנגלה שהן יו"ד הדברות, והפנימי' שהוא הנק' טעמי תורה לא יבא בגילוי רק לע"ל דוקא כמ"ש רש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו⁷ כו' כידוע, ובמ"ת הי' כל פנימי' ועצמיות השעשועים גנוז ונעלם בתוך הדיבור ומה שהי' קול השופר חזק קולות וברקים וכל העם רואים כו' ועל כל דיבור⁸ פרחה נשמתן ממש ואם הי' הנ"ל בהעלם והגילוי בבחי' הנגלה למה הי' הרעש הגדול