תקצז

בחידוש גמור בכל יום, וביום השבת ששובת ונח ממלאכתו כו' הוא בחי' עלי' המל' מבי"ע כידוע ואז הוא כמו שבת בראשית כידוע, וא"כ כל בחי' ההשתלשלות דששת ימים במחשבה ודיבור שנקראים נערים שהן מט"ט וסנד"ל חוזרים למקורם באצי' ומתבטלים שם ממציאותן כו' וחוזרין ויורדין בו' ימים דחול שאחר השבת ומתחדשים מחדש ממש כאלו באו מאין ליש בקרוב, כמו עד"מ המחשבה ודבור שמתחדשים ממדות שבלב וכה"ג. ונמצא מובן שמצד בחי' ההתחדשות שמתחדשים בחי' ו"ק דבריאה ויצירה בכל ו' יומין דחול ומדי שבת מתבטלים ועולים וחוזרים ומתחדשים נקראים נערים בתמידות שאין להם זמן שיזקינו כלל רק ו' ימים לבד כו' ולא יבואו לכלל זקנה לעולם מאחר שבכל שבת מתחדשים בבחי' בריאה מאין ליש כו', וזהו אנוש כחציר כו', וע"כ נקראים נערים תמיד, כמו עד"מ הנער שמתחדש ימיו שמקרוב בא ונולד מבחי' האין ליש כו' (שבזה יש בו יתרון מעלה מן הזקן שנתרחק יותר מבחי' האין כו').

אך הנה אין זה רק בבחי' מט"ט וסנדל דבריאה ויצירה או דיצירה ועשי' שהן מתחדשים ממל' דאצי' כנ"ל, אבל בבחי' מל' דאצי' עצמה הגם שיורדת בבריאה בהיכל קד"ק להיות שם יחו"ע דזו"נ דאצי' (כמ"ש בכוונת היחוד דגאולה לתפלה⁶⁴), הרי נק' בשם חו"כ, והן כנ"י שנק' כלה, ולפעמים נק' בשם בנים, ובחי' נערים הנ"ל נק' בשם עבדים כמ"ש בזוהר עמ"ש עבדו זקן ביתו המושל כו' שהוא בחי' מט"ט דבריאה ויצירה כו', ולפעמים מקבלים כנ"י מבחי' נערים הנ"ל וכמ"ש ונתתי נערים שריהם⁶⁵, שזהו בזמן הגלות דכנ"י בע' שרים שמקבלים מחיצוניות דחיצוניות דמלכות דבריאה ויצירה, דנערים הנ"ל בירידת ההשתלשלות מאד עד מל' דמל' דעשי' דמלך אלקים על גוים כו' אז נק' ג"כ כנ"י בשם עבדים כמ"ש כי לי בנ"י עבדים⁶⁶ ואנו אומרים מלכנו כי אנו עמך כו', וכאשר מקבלים כנ"י מבחי' מל' דאצי' כמו שהוא מאיר מאצי' לבריאה בשבת שנק' יחוד חו"כ וכל ה"א וכה"ג אז נק' כנ"י בשם בנים ונקראים בני מלכים ולא בשם עבד כו' ואו' אבינו כו' וד"ל.

אך הנה לע"ל יהי' עלי' גדולה לנערים הנ"ל שיעלו למקור חוצבם בו"ק דז"א דאצי', ומשם למע' מעלה בבחי' או"ח דיין שיצא סוד במשתה נגינתן כנ"ל כמו שיוצאים החתנים מחופתן מלמעלה למטה בצהלה ורנה כו'. וז"ש בקול מצהלות חתנים ישמע לע"ל וכן ישמע קול נערים ממשתה נגינתם ממש בבחי' או"ח כו', אזי מה שהי' בזמה"ג דנערים היו שריהם בתכלית הקטנות יצאו