תקצד
מחופתו כו' וכמ"ש לשמש שם אהל במכסה ולבוש להעלימו בתחלה ע"כ בצאתו יתגבר ביותר, וז"ש והוא כחתן דקאי על השמש דסמיך לי' וכמ"ש במ"א51. וזהו כמשוש חתן52 על כלה שזהו בצאתו מחופתו כו' ישיש עליך אלקיך, והוא לע"ל דוקא שתתגלה השמחה מן ההעלם דלבוש דחופה המסתיר, וכידוע בענין ביום חתונתו זה מ"ת שנק' אירוסין בחופה וקידושין וביום שמחת לבו לע"ל דוקא שנק' נשואין ביחוד גמור וע"כ אז נא' כמשוש חתן כו' ישיש עליך אלקיך וכמ"ש ישיש כגבור כו' וכ' ביום ההוא תקראי לי אישי כו' ועתה השמחה דחו"כ בהעלם דחופה כו' וד"ל. וזהו והוא כחתן יוצא מחופתו דהיינו הקב"ה שנק' חתן וכנ"י נק' כלה כידוע וקאי לע"ל שיוצא מחופתו דעתה וישיש כו'.
[ח] וזהו מה שאו' קול מצהלות חתנים מחופתם כו', פי' מצהלות דהיינו קול צהלה ורנה כמו צהלי ורוני בת ציון53 כו' וכמו והעיר שושן צהלה ושמחה כו', שזהו"ע תגבורת השמחה והחדוה שיבא מזה לקול רנה וצהלה, והוא בא מצד העיכוב דחתן בהעלם דחופה כנ"ל ע"כ א' קול מצהלות חתנים מחופתם שזהו כשיוצאים מחופתן דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. אך מ"ש חתנים ל' רבים, הענין הוא, דכמו שבחי' השמחה האלקית העצמית שבעצם הנפש שבאה מן העלם התענוג הרי היא באה מאין בדרך עיכוב כו' (ולע"ל תצא לגילוי כשיהי' גילוי אא"ס למטה כמו למע' ממש כמ"ש שם נשמחה בו54 בו ממש, והוא בחי' גילוי השמחה העצמי' בבחי' יחידה דכנ"י כו'), כך הוא גם למטה יותר, והוא בבחי' התענוג והשמחה האלקית שבא במוחין דחו"ב בשכל והתבוננות, ג"ז מתעכב ונסתר ונעלם ביותר כנ"ל שכח השכל יעצור ויעכב כו' וגם עצם ההשגה מעלים ומסתיר כו', וכפי כלל הנ"ל דכ"ד המעוכב ביותר והוא בא מבחי' אין והעלם כו' אח"כ כשיוצא לגילוי הוא יוצא ובא בתגבורת יתירה כו', וכך הוא ביציאת השמחה האלקית שנסתר ומתעכב במוחין דחו"ב כשבא לגילוי בלב זהו ג"כ כמו חידוש יש מאין שבא בתגבורת גדולה בלב ביתר מכפי המדה מאד כידוע. וזהו ג"כ ענין כחתן יוצא מחופתו דחו"ב לגילוי בלב ויוצא ל' הוה כו' שזהו גם עכשיו כו', אך מפני שיוצא מתגבורת יתירה לא הי' כח במדות שבלב להכיל כל השמחה האלקית שהי' בהעלם בחו"ב שנק' חתן שיורד ומשפיע ללב, וזהו שנק' כלה כלתה נפשי שהיא באה לכלות הנפש, כמו עד"מ שרה שפרחה נשמתה מבשורת יצחק55 וכה"ג, אך הכח שבלב להכיל
הערות
- 51. והוא כחתן דקאי על השמש דסמיך לי' וכמ"ש במ"א : ד"ה לסוסתי, נדפס לעיל ח"א ע' מז ואילך.
- 52. כמשוש חתן. ֿ. ביום ההוא תקראי לי אישי : ע"פ ישעי' סב, ה [ופיוט ”לכה דודי"] הושע ב, יח.
- 53. צהלי ורוני בת ציון. ֿ. והעיר שושן צהלה ושמחה : ע"פ ישעי' יב, ו. אסתר ח, טו.
- 54. שם נשמחה בו : תהלים סו, ו.
- 55. שרה שפרחה נשמתה מבשורת יצחק : כן הוא הלשון בסה"מ תרמ"ט ע' רמח, וכותב ע"ז בהערת כ"ק אדמו"ר שליט"א שם: אינו מפרט האם מבשורה המצערת שנעקד (ב"ר פנ"ח, ה. וראה פדר"א פל"ב) — שגם מזה ראי' להמבואר בפנים — או (כדמשמע קצת מההמשך) מרוב שמחה (כפירוש ריב"א עה"ת (ר"פ חיי"ש). — ומביא דוגמא מכתובות סב, ב — או כמסופר בס' הישר). ע"כ. בכתובות שם: רבי חנניה בן חכינאי כו' אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אישתנו שבילי דמתא כו' הוה יתיבא דביתהו כו' חזיתי' כו' פרח רוחה כו'. ובס' מאמרי אדה"ז ענינים ע' קנט מביא ג"כ מהגמ' בכתובות. וראה לעיל קרוב לתחילת המאמר.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.