תקצ

דכך היא המדה של המל' שנק' נהו"ת דלא שכיך בבחי' רו"ש ובזה דוקא מחי' הכל מאין ליש כידוע, וע"כ אומר' הנשמו' דיו לעבד להיות כרבו שבצלם אלקים עשה את האדם³⁶ שהוא הנשמה מנש"י כמ"ש ואתה נפחת בי³⁷ ואתה משמרה בקרבי לבלתי תפרד ותצא כמו ע"כ אתה חי³⁸ כו' כדי שיהי' גילוי אלקו' בתומ"צ בבחי' שוב כמא' אם רץ לבך שוב לאחד כו' שהוא להיות בחי' בית קיבול להכיל ולקבל גילוי אור אלקי שבתומ"צ היפוך ההסתלקו' וכליון דכלתה נפשי דרצוא הנ"ל. וזהו ענין כלה בכליון דרץ לבך למס"נ ואח"כ שוב בבחי' כלי לקבל השפע, והוא פי' כל"ה כל ה"א שכלולה מכל אור ושפע דנש"ב³⁹* כמשי"ת וד"ל.

והנה ידוע בפי' חת"ן ל' חו"ת דרגא⁴⁰ שהוא ירידת אור השפע מן המשפיע אל המקבל לבחי' כלה הנ"ל, והוא בחי' שפע אור השמח' העליונה שנמשך מן ההעלם לגילוי בכלי המקבל שהיא הכלה, עד"מ בנה"א מה שתתמלא שמח' האלקי' זהו בא מכח אור המשפיע עלי' מלמע' והוא ירידת השמחה מבחי' ההעלם שנק' אין ובאה ונתלבשה בנה"א בגילוי ובמורגש גדול, כך הוא למע' בכלה עליונה שמקבלת אור שמחה עליונה מהמשפיע שנק' חתן דאשה בעלה משמחה, והוא בהיות שכמו שיש יחוד חו"כ בגשמי' כך יש יחוד חו"כ ברוחניו' והוא בשרשם בבחי' המקיף תחלה והוא ביחוד חו"כ תחת החופה דוקא אז יוכלו להתייחד אח"כ בגשמי' להוליד בנים, ולזה גזרו או' דאין שמח' אלא בחופה⁴¹ דוקא שזהו בחי' השמחה רוחני' שבבחי' מקיף דוקא שלא שייך לומר בה אשר ברא כו' יש מאין כו', ע"כ מברכי' אשר ברא שתצא מן ההעלם לגילוי דוקא מאין ליש כמו ענין שמח' היין שמגלה הצפון שא' אין שמחה אלא ביין כנ"ל, וזהו והוא כחתן⁴² יוצא מחופתו ישיש כו' דבשעה שעומד בחופתו עם הכלה השמחה בהעלם ומקיף וכשיוצא מחופתו באה לידי גילוי אור להשפיע לכלה וכמ"ש כמשוש חתן על כל"ה כו', אבל השמחה שבחופה הוא המקור לגילוי שמחת חו"כ אח"כ.

[ו] ותחלה י"ל שרש ענין החופה כמ"ש כי על כל כבוד חופה⁴³, כבוד הוא ל"ב נתיבות חכמה ויש כבוד עילאה וכבוד תתאה חכמה עילאה וחכמה