תקפז

בשוה ברגע א' מבלי סדר והדרגה כלל ממוח ללב כשמח' שבהשגה כו' מאחר שכלי המוח והלב אין ערך אלי' ולא יכילוה כלל מפני שביאתה והמשכתה הוא מבחי' אין הנעלם שאין שייכות למוח ולב שם כלל ע"כ ממילא מתפשטת במוח ולב בשוה שלא בדרך או"כ כלל (והוא ענין הסיפוק בידים שבא משמחה פתאומי' דוקא כידוע מפני שלא יכילנה כלי הלב והמוח ובידים יש הארה מבחי' יחידה שבנפש, וכידוע בענין נשיאת כפים ומבואר ע"פ בצאת ישראל ממצרים²¹ כו').

וזהו שא' על שמחה האלקי' הזאת שבנפש עצמה אשר ברא דוקא ולא א' יצר או עשה, לפי שהבריאה היא יש מאין דוקא ולא יצי' ועשי' שהוא יש מיש כידוע בענין אם בריאה יברא ה'²² כו' (וגם בנפש האדם עצמו א' אשר יצר את האדם כמ"ש וייצר ה' אלקי'²³ כו' אבל בשמח' הנפש שבא ממקור העליון שלמע' מיצי' הנפש א' אשר ברא כו'). אבל גילוי אור שמח' זו בנפש נק' בחי' נוק' מקבל, ומקור השפע הזאת כמו שהוא הוא בחי' דכר, והוא ההפרש שבין ששון לשמחה ששון בדכורא ושמחה בנוק', כמ"ש כמשוש חתן על כלה כן ישיש עליך אלקיך הרי הששון בחתן ואשה בעלה משמחה הוא הנק' שמחה בה"א, ובאשר ברא אמר משמח חתן עם הכלה בשביל הכלה שהכלה עיקר, אך בפתיחת הברכה אמר אשר ברא ששון ואח"כ ושמח"ה חת"ן ואח"כ כל"ה כו' כמ"ש במ"א באריכות²⁴.

[ד] והנה ידוע ההפרש בין תענוג לשמחה, שהתענוג הוא בעצם הנפש (כאשר אין העונג נמשך עדיין בדבר פרטי רק מתענג בעצם הנפש ממש שהוא הנק' שעשועי עצמי' הנפש בבחי' יחידה שבה ממש שהיא למע' מעלה מכל מהות מציאו' כחות הנפש דרצון ושכל ומדות עד ששם יכולי' להתהפך מקצה לקצה ממש כידוע), והשמחה העצמי' הנ"ל היא הבאה ונמשכת מבחי' העלם עצם התענוג שבעצם הנפש הנ"ל. והנה הלא מבואר למע' שיש הפרש בין זמן בהמ"ק לזמן הגלות באופן התלבשו' שמח' האלקי' בשמח' היין הגשמי'. והענין הוא בהיות שיש ב' אופני' בבחי' התגלו' אור השמחה העצמי' הנ"ל, א' כמו שהיא נמשכת מלמעלמ"ט בפתע פתאום כמו ע"י בשורה טובה ונפלאה וכה"ג, והב' ע"י העלאה מלמטלמ"ע והוא ע"י היין המשמח הלב שביכולתו