תקפג

אשר ברא כו' לשון בריאה

בעז"ה

אשר ברא¹ ששון ושמחה כו', ויש להבין איך יתכן בריאה שהיא מאין ליש בשמחה שהיא שמחת הנפש שבאה מעצמה ע"י סיבה כמו ע"י בשורה טובה או ע"י היין וכה"ג. והנה תחלה יש להקדים להבין מארז"ל משחרב בהמ"ק אין שמחה אלא ביין² והיינו משחרב בהמ"ק דוקא אבל בזמן בהמ"ק לא הי' השמחה ביין דוקא, וגם י"ל מה שא' אלא ביין ולא א' מן היין או עם היין, כי הבי"ת דביין משמעו במה שבתוך היין בא בהתלבשו' ובהעלם ולא מצד היין עצמו, וכידוע דלשון בי"ת השימוש נופל בדבר עצמו ובמה שבתוכו ג"כ כו'. אך הנה ידוע בענין מהות השמחה שהיא שמחת הנפש יש בה ב' מדריגות, א' שמחת הנפש מצד עצמה שאין לה חיבור עם הגוף כלל כו', והוא בבחי' יחידה כו', כמו ע"י בשורה טובה ונפלאה ביותר כבשורה דיוסף ליעקב ויצחק לשרה וכשמחת לבו בחתונת³ בנו וכה"ג, והב' שמחת הנפש שמתחבר בגוף במוח ולב ונק' שמחה גופני' עד שמרקד ומפזז כו'. וכך יובן בשמחת הנפש באלקות שנק' שמחה אלקי' מצד עצם אלקו' בלבד וכמו ישמח ישראל בעושיו וישמחו בך⁴ ישראל כו' שאין בה חיבור מצד הגוף החומרי, וזה הי' בזמן בהמ"ק שהי' בנש"י עיקר השמחה שמחה אלקי' דוקא ולא שמח' גופני' וגשמי' רק שהנפש האלקי' מצ"ע תשמח בה' בגילוי אור בבחי' עצמי', וסיבת התפעלות שמחת הנה"א בכללו' נש"י בזמן בהמ"ק הי' מצד גילוי אור אלקות בבהמ"ק בהיכל קד"ק ובקרבנות כו' (וכענין אשה בעלה משמחה⁵ וכן שמח תשמח ריעי' האהובי' כו'), וע"כ גם בירידת השמח' האלקי' דכנ"י בגופים במועדים ורגלים כמ"ש ושמחת בחגי"ך⁶ שמח' גשמי' הרי ז' ימים תחוג לה' אלקיך דוקא כו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם דוקא אע"פ שהיו שמחים גם בגשמי' ביין ובשר כו' לא הי' זה גרעון אור כלל בשמח' האלקי' בנפשם אדרבה הי' זה בחי' כלי ולבוש לשמח' האלקי' ממש, וכמ"ש ונתת הכסף⁷ בכל אשר תאוה נפשך כו' הרי בשר שלמים שאכלו נק' שלמי שמחה האלקי' כו' וכן היין הגשמי' המשמח הי' בו שמחה אלקי' כו', וראי' לזה ממה שהמועד והרגל נק' בשם ח"ג כמ"ש ושמחת בחגי"ך