תקעה

כלה להיות שהי' בבחי' או"י דתורה שלמעלה שנמשך בדיבור למקבל כנ"ל. והענין הוא, דודאי כח זה שיש במקבל שהן חכמי ישראל בעיון ועמל תורה לחדש דינים והלכות בתוס' וריבוי גדול ביותר ממה שמקבל בתושב"כ כר"ע שהי' דורש על כל קוץ תילי תילים של הלכות זהו מצד בחי' כח דאו"ח שגדול יותר מאו"י המשפיע, כאשה שתזריע במ"נ להוליד ולד שלם וכח הצומח שבארץ שיש בו כח יתירה להצמיח ולגדול הזורע בה בכפלי כפליים כו' שנק' חידוש גמור מאין ליש יותר מחידוש של אור השפע דאור הזרוע ממקורו מאין, וראי' ממים שיורדי' מגבוה לנמוך שאינם עולים רק למקורם ולא למעלה ממנו אבל מים שמתחדשים בארץ כחם חזק לעלות הרבה יותר למעלה לפי שנק' מים חיים בחידוש מאין ממש כו', וכן בכל משפיע ומקבל דאו"י ואו"ח דיש כח במקבל יותר מבמשפיע כו' לפי שניתן כח בסוף יותר מבתחלה, שהרי הארץ בחי' דומם סוף הכל יש בה כח החידוש יש מאין לאין שיעור יותר מן המשפיע כו' כמ"ש במ"א בטעם דארץ קדמה לשמים וכמ"ש והארץ אזכור שהרי הכל הי' מן העפר אפי' החי והמדבר כמ"ש תוצא הארץ²⁶⁶ כו'. וכך יובן בענין תושב"כ ושבע"פ, דבחי' או"י דתושב"כ ח"ע שבה נק' מ"ע ונתחב"ס וסוב"ת ולא יעלה יותר ממקורם, אבל בתושבע"פ שנתקבל בכנ"י שנק' ארץ חפץ שם נק' מים חיים שהוא חידוש גמור מאין דעצמות הא"ס שלמעלה מחידוש דתושב"כ אע"פ שנמשך מאין דחה"ק שזהו רק כמחדש שכל ע"פ כח חכמתו העצמי' לבד כנ"ל [ב]תושבע"פ שנק' כלי אומנות או בזריעה בארץ שיצמיח בחידוש גמור כמפרנס א"ע בעבודה ויגיע כפיו בארץ כנ"ל, ע"כ יצא מים חיים לים הקדמוני למעלה הרבה מהם, וזהו מצות העיון דתושבע"פ שהוא לחדש ההלכות ע"י פלפול בתלמוד שנק' חידוש דאו"ח שאין מדה גדולה הימנו מטעם זה, אע"פ שגם בתושבע"פ אמרו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים שאינו רק כמחדש דבר שכבר נאמר כמו שהי' במ"ת בחידוש דח"ע ממקיף דשעשועי' שבתוה"ק בבחי' או"י, אבל חידוש זה דפלפול מן החושך לאור בבחי' או"ח יש בו כח תחלת כל התחלות שהוא העדן עצמו שלמעלה גם ממקיף דשעשועי' דתוה"ק כנ"ל וד"ל (וזהו בראשית בשביל התורה²⁶⁷ הקדומה שנקרא ראשית בבחי' או"י ובשביל ישראל שנק' ראשי' שנק' או"ח דח"ת דתושבע"פ שמצמיח מלמטה למעלה בלי שיעור למעלה ונק' ראשית תבואתו שלא הי' זה במ"ת כנ"ל). וזהו שבמ"ת דאו"ח נק' ישראל חתן בעיון ודיוק בפלפול שמתחדשים בתורה, אבל במה מתחדשים בתורה שהיא דבר ה' שניתן למשה בע"פ שנק' מאורסה, והוא הלכה עצמה נק' כלה אותיות הלכה²⁶⁸, והוא בחי' חכמה שבסוף שבתושבע"פ