תקעב

אך כ"ז הוא בבחי' חכמה דתורה דאצי' בבחי' שם מ"ה דתיקון כמו שהיא למעלה בתוה"ק שנק' תורת הוי' תורת האדם העליון וכן מצות הוי' שנק' מצות כענין ה' מניח תפילין וכה"ג כידוע, והוא הגנוז ומלובש באותיות דתושב"כ כנ"ל, אמנם עיקר שלימות הבירור לבירור זה עצמו דח"ע דתורה ש"מ הוא כאשר ירדה התורה מאצי' לבריאה עד סוף עולם העשי' בעוה"ז הגשמי שלנו שנתלבשה בדברים גשמי' בנוגה דעשי' בבירור דטו"ר הגשמי' שנפל למטה ממש להבדיל בין טמא לטהור כו' ולתקן ולברר לבחי' חושך דק"נ ע"י בחי' עיון ודיוק דתושבע"פ שנק' עמל תורה זהו בחי' בירור שני שמברר ומאמת לבירור ואמת דתורה של מעלה הנ"ל, והוא בחי' בירורים דאו"ח דשם ב"ן דמל' שעולה למעלה מבחי' שם מ"ה דא"ח עט"ב ונקבה תסובב גבר משום דבינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש כנ"ל. ויובן זה עד"מ כאשר החכם הגדול שהמציא איזה דבר חכמה עמוקה בכח הבירור שבעצם כח שכלו רוצה לידע בעצמו אם אור החכמה זו ברורה בתכלית האמת אע"פ שכבר הובררה אצלו בכח הבירור שבכח עצמו' עומק חכמתו, הנה יביא הדבר חכ' זאת בנסיון במעשה דבר מה שאם יעלה ויצליח דבר מעשה זו כמו שהוא ע"פ חכמה זו אז ידע ויוברר אמיתתה וכמ"ש אין חכם כבעל הנסיון כידוע255, שזהו כמו המצרף שמשימים בו כסף לצרף אותו שיוברר בו בתכלית כמ"ש מצרף לכסף, כך יש מצרף לחכמה256 לברר וללבן החכמה אם היא לאמיתי' בתכלית או שיתנהג באיזה דבר מה שיהי' ע"פ אותה החכמה אם יצליח ויהי' מכוון היטיב כמו שהוא לפי אופן חכמה זו אז יבורר לו שהיא אמת, וכמו האב שמצוה לבנו להתנהג בדרכים ומעשים שהם עולים ע"פ כח הבירור שבחכ' העמוקה אם הדרכי' ומעשים הן שבאו לידי מעשה בפו"מ והם מצליחים ומכוונים בטוב וישר לפי אופן החכמה דוקא אז נשלם שלימות דחכ' זו בשלימות אמיתי יותר מכמו שהיתה אצלו בבירור בכח החכמה שבעצמו' בתחלתה כו' וד"ל. והעיקר לשלימות דחכמה הוא כאשר יכול בחכמה זו להמציא טרף לנפשו בריוח, כמו בכלי אומנות שאע"פ שלמד היטב חכמת אומנות זו העיקר בשלימות של חכמה זו כאשר הצליח במלאכתו בפו"מ להוציא מזה ריוח הון יקר כו', כמו כאשר בכלי אומנות זו יעשה כלים יקרים ולתקן כל דבר המקולקל ביותר להעלותם בעילוי היותר טוב ויקר כמו לעשות ולתקן אבנים טובות ויקרות וכה"ג בכל עושר והון שיגיע לו מיגיע כפיו בחכ' זו כו', שז"ש והחכמה תחי' בעלי'257 כו' בעלי' דחכמה כאשר חכמתו עמדה לו למצוא טרף לנפשו להרויח הון רב או לתקן דבר המקולקל כו' שבזה דוקא נשלם שלימות האמיתי לחכ' שבירר כבר. וכן הענין בהשפעת חכמה זו למקבל ששם הצליחה ועשה פרי

הערות

  1. 255. אין חכם כבעל הנסיון כידוע : לשון העקידה פ' נח שי"ד [ד"ה הקדמה השלישית]. ומובא בכ"מ בדא"ח — ראה לעיל ח"א ע' פב. וש"נ.
  2. 256. מצרף לכסף כך יש מצרף לחכמה : משלי יז, ג. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' שה. ח"ב ע' תקעח. ח"ג ע' תתקעח. ובהמ"מ שם.
  3. 257. והחכ' תחי' בעלי' : קהלת ז, יב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.