תקסט

אם בתורת ה' חפצו בקריאה בדיבור שיהי' תורת ה' בפיך דוקא לקשר דיבורו בדבר הוי' דתורה להחיות נשמתו כמ"ש כי אמרתך חייתני, דס"ר נש"י מקבלים מס"ר אותיות התורה, וזהו מעיקרא עביד אדעתי' דנפשי' כו' ואח"כ ובתורתו יהגה כו' במצות הגיון במחשבה להתקשר במח' דתוה"ק שזהו כמ"ש בס' הבהיר דדוד הי' מחבר²³⁸ תורה של מעלה בהקב"ה שהוא בחי' שלימות דח"ע הקדומה מטעם הנ"ל וד"ל.)

אך הנה כ"ז הוא בתושב"כ במצות קריאה והגיון ששרשה בח"ע דתוה"ק שהוא המשכת השפע דמשפיע אל המקבל והיא כלולה מב' מדריגות דחכמה בראש וחכמה בסוף ושלימות דח"ע דמשפיע גם בעונג ושמחה הוא בחכ' שבדיבור משום דנעוץ תחב"ס וסוב"ת כנ"ל. וזהו ענין משמח חו"כ שכ"ז הוא בבחי' או"י דמשפיע שהוא אותיות דתושב"כ, וגם מה שסוף מעשה עבמח"ת הכל הוא במשפיע עדיין כו', ואע"פ שחכ' שבדיבור דמשפיע הוא שלימות דח"ע שבראש לעצמו כנ"ל, אין זה שלימות האמיתי עדיין, כי אין זה רק בהשפעת השפע דמשפיע בדיבור שלו למקבל בלבד בבחי' או"י אע"פ שנעוץ תחב"ס כנ"ל אבל עיקר שלימות האמיתי דמשפיע בדיבור הוא דוקא בקבלת השפע במקבל שאז נשלם שלימות השפע דמשפיע בחכ' בסוף שבו, והוא בבחי' תושבע"פ שבא לכנ"י בחכמי ישראל בכל דור ודור כמ"ש תורה ציוה לנו משה בע"פ כידוע, וכמו במ"ת כאשר נתקבל התורה בכנ"י שנק' קבלת התורה זהו בבחי' ח"ת בכלל עד"מ האשה שמקבלת השפע דמ"ד דדכורא כו' שע"ז א' בינה יתירה ניתנה באשה כו', כמו בקבלת הנוק' המשכת המ"ד שעיקר גידול הולד בכל פרטי אברים בט"ח כו' הכל הוא ממ"ן דנוק' כמ"ש אשה כי תזריע²³⁹ וילדה כו', כך תושבע"פ נק' מקבל שבה עיקר שלימות דשפע דתושב"כ כו'.

וזהו כללות ענין דמשמח חתן עם הכלה דהכלה עיקר כו', והוא מצות עיון דתושבע"פ בדיוק במילין דחכמה שע"ז א' יעשה למחכה לו למעלה גם ממקיף דשעשועים דחכמה דתורה במשפיע שע"י מצות קריאה בדיבור הנ"ל, וז"ש עין לא ראתה כו' וביאור הענין הנה מבואר למעלה ביתרון מעלה שיש בתורה שבע"פ על תושב"כ במה שיש בה ידיעת התורה בכל פרטי המעשה איך ומה ובעומק טעם הדבר כו' שאין זה בתושב"כ כלל, ואמנם זהו רק לגבי המקבל בלבד שעוסק בתורה שלא יוכל לידע כלום מתושב"כ רק בתושבע"פ כמו במצות ציצית לידע איך לעשות הציצית ממ"ש ועשו להם ציצית רק כשלומד הלכות ציצית וכן במצות תפילין במ"ש וקשרתם כו' לא ידע כלום