תקסח

הדיבור דתורה בקריאת אותיות ואח"כ מקשר מחשבתו במח' והיינו במח' שהי' במשפיע התורה בדיבור שא"א לדיבור בלי מח' בתחלה, כמו בדיבור דאנכי קדם לו במח' דדיבור זה שמאיר בדיבור דאנכי והיינו בחי' מח' דחכ' הקדומה שבתורה שבאה מן ההעלם דאין לגילוי בדיבור שעי"ז נשלם שלימות דח"ע לפי שנעוץ תחב"ס כנ"ל, וע"כ אחר קריאה בדיבור אמר והגית במח' שאז נשלם בחי' המחה"ק דתורה וד"ל.

[כט] וביאור הענין הנה ידוע בזהר דאית מחשבה ואית מח'²³⁶ כו' דהיינו מח"ס שבהעלם ומקור החכמה טרם שבאה לגילוי מאין ליש, והוא כמו שהחכ' בבחי' אין דפנימית הכתר שהוא בחי' התענוג הפשוט שבלתי מורכב בחכ' וטעם עדיין אפי' טעם כמוס, כנ"ל בענין הר הזיתים שהחכמה מאין תמצא אינו רק צומח שבדומם כו', והיינו בחי' החכ' דתוה"ק שהיתה כלולה במקיף דשעשועי' העצמיי' כנ"ל, ואח"כ יצאה לגילוי מאין ליש בבינה שנק' מח' גלוי' שמתגלה גם בדיבור, וכך הי' במ"ת שבחי' מחה"ק דתורה של מעלה באה מן ההעלם דעצמו' השעשועי' לגילוי בחכ' שבדיבור שזהו מח' שבאה בגילוי בדיבור למקבל (וזהו שנק' הרהור או הגיון בחי' בליטת אותיות המח' מן ההעלם לגילוי, וז"ש אז ראה ויספרה באותיות דמחו"ד שזהו הכינה וגם חקרה כו') וע"כ אע"פ שעיקר שרש תושב"כ בהעלם דח"ע הקדומה שיצאה לגילוי אבל שלימותה הוא בדיבור דוקא מטעם הנ"ל דאין שלימות למשפיע בלתי מקבל, וכמו עיקר תפארת דחכמה הוא כאשר יגלנה למקבל כו' ולזה מצות קריאה עיקר גם במקבל התורה שהן ישראל דמתקשראן באורייתא בדיבור ובמח' בהגיון דאותיות התורה כנ"ל ואע"פ שבמשפיע כשא' אנכי וכה"ג קדמה המח' שנק' מאמר סתום לגילוי הדיבור שח"ע נמשך בח"ת, אך במקבלים צ"ל קריאה בדיבור תחלה ואח"כ ההגיון במח' כענין השמע לאזנך²³⁷ מה שאתה מוצא בפיך לבד להיות עולים בבחי' או"ח מלמטה למעלה, וכמו שבדיבור בקריאה דמשפיע נשלם מחה"ק שלו כך בקריאה דמקבל באותיות התורה נשלם יותר בחי' מחה"ק דמשפיע דנעוץ סופן בתחילתן וסוף מעשה כו', והוא ענין ההגיון דמח' דמקבל אחר מצות קריאה דוקא שעולה מלמטה למעלה בבחי' או"ח להתקשר במח' עליונה דמשפיע אותיות התו' להשלים אותה, וזהו כל הקורא ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו בדיבור ומח' עליונה דעי"ז נשלם מחה"ק דמשפיע בתחלה (כמו במ"ת שעכ"ד פרחה נשמתן כו') וד"ל (וכמו שישראל מתקשראן באורייתא בצירופי אותיות שבה בדיבור ומעשה מלמטה למעלה, כך אורייתא עצמה מתקשראה בקוב"ה בעצמות השעשועים שנק' סדכ"ס דלית מחת"ב כו' בבחי' או"ח למעלה יותר מבחי' או"י דתענוג הפשוט בח"ע הנ"ל וד"ל) (וזהו כי