תקסו

עיקר שמחתו העצמי ולא שמקבל שמחתו משמחת הכלה אע"פ שאין לו שלימות בשמחה העצמית בלא גילוי הדיבור משום דנעוץ תחב"ס כנ"ל), וזה הי' במ"ת כנ"ל דמבחי' שמחת חתן כמ"ש ביום חתונתו גם במקור הח"ע דתורה הקדומה שהוא שעשועים כו' נמשך משם בגילוי הדיבור לישראל באמרו אנכי כו' לישראל דאע"פ שזהו שלימות דשמחה העצמית שבתוה"ק משום דנעוץ תחב"ס כנ"ל מ"מ שמחת חתן קודם לשמחת כלה בבחי' או"י דהשפע הולך מלמעלה למטה מן המשפיע אל המקבל וכנ"ל בפי' ביום שמחת לבו כו' וזהו הטעם שבתושב"כ מצות קריאה עיקר יותר ממצות עיון כנ"ל וד"ל.

(אך עדיין אין זה מובן, דמאחר ששמחת חתן קודם לשמחת כלה עכ"פ כמ"ש משמח חו"כ א"כ למה מצות קריאה עיקר יותר, דודאי שמחה שבעיון בחכמה בראש ועצמות קודם כנ"ל אע"פ שנעוץ תחב"ס כנ"ל, ולמה אמר לא ימיש ס"ת הזה מפיך כו' ואח"כ והגית בו כו' הי' ראוי שההגיון במח' יהי' תחלה ואח"כ הקריאה בדיבור, ומה גם שבאמת עיקר שרש תושב"כ הוא בח"ע דוקא שהוא ענין עיון וההגיון כנ"ל וד"ל. אך הנה הענין הוא דבאמת אין הפי' במשמח חו"כ דמן החתן נמשך השמחה לכלה כנ"ל שהרי א' משמח חו"כ דמשמע דמי שמשמח לחתן הוא שישמח גם לכלה רק שמשמח לחתן תחלה ואח"כ לכלה כמ"ש כשמחך יצירך כו' והוא מה שהקדב"ה משמח לחו"כ למשפיע ומקבל יחד וארישא קאי שא' שמח תשמח ריעים האהובים כו' שמח לדכורא ותשמח לנוק' שנק' ריעים האהובים כנ"ל, ומוכרח לומר דגם בבחי' שמחה עליונה שבח"ע בראש כאשר נמשך מאין והעלם כו' שנק' שמחת חתן בשמחה ועונג לעצמו כנ"ל זהו באה מלמעלה דוקא, והוא מבחי' שעשועי המלך בעצמו שלמעלה גם מעונג ושעשועי' שבתוה"ק שישמח לחתן תחלה והוא שמביא שמחה העליונה במקור התורה שיאיר אור דתורה עי"ז מן ההעלם לגילוי בבחי' התחדשות מאין דתענוג הפשוט בלי העלם וצמצום כלל, והוא מ"ש ואהי' אצלו שעשועי' שנמשך בחינת שעשועי' העצמיי' בתורה לשמח את החתן שיבא לכלל גילוי מההעלם וכמו אני תורתך שעשעתי²³⁰ מבחי' מקיף דשעשועי' העליוני' לגילוי, והוא בחי' שמחת חתן שהוא בחופה דוקא כמ"ש כחתן יוצא מחופתו כו', וכמ"ש כי על כל כבוד²³¹ חופה כבוד עליון דתוה"ק (ונק' מקיף דאו"י דתענוג הפשוט על אור הח"ע (כמשי"ת). וזהו שמח לדכורא ואח"כ תשמח לנוק' שזהו מה שיבא בגילוי בדיבור למקבל לשמח גם לכלה, וכמו ונשמח בד"ת כו' חדאי נפשאי כו', כמו במ"ת שנמשך מדיבור דאנכי שמחה לכלה דישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה כו' כנ"ל, וזהו משמח חו"כ למשפיע ומקבל ח"ע וח"ת יחד. ולפי שעיקר השלימות דשמחה דמשפיע בתחלה הוא בסוף בחכ' שבדיבור למקבל שלזאת הי' כל עיקר שמחה העצמי',