תקסה

וכמו"כ יובן בב' מדריגות דח"ע וח"ת שבתורה שיש בזה ב' מיני שמחה ועונג בראש ובסוף, והוא בלימוד התורה בדיבור דוקא דגם שע"י שמחה תבא התגלות החכמה ממקור בלי לבוש כלל כנ"ל, אבל העיקר הוא בשמחה הב' בגילוי הדיבור בד"ת בפה דוקא שבזה נשלם שלימות דשמחה העצמית דחכמה בעיון והשגה ממקורה כמ"ש לא ימיש ס"ת הזה מפיך והגית בו כו' דאין שלימות לעיון בהגיון בלי קריאה בדיבור כמ"ש ר"ש חדאי נפשאי לך קראי ותנאי בדיבור דוקא כמ"ש כי על כל מוצא פי ה' בדיבור יחי' האדם שהוא חכמה בראש משום דנעוץ תחב"ס דוקא מטעם הנ"ל דהא בהא תלי' דעיקר שלימות דשמחה דחכמה בראש בא דוקא לגילוי בדיבור, וכמו שהי' במ"ת דכתיב ביום חתונתו שהוא בחי' חתן דמשפיע התורה לישראל ממקורה בהעלם דתוה"ק בעצמות א"ס ממש כו' שודאי הי' גילוי דהעלם זה ע"י שמחה בעצמו ממש כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו כנ"ל, אבל עיקר שלימות דשמחה זו העליונה (גם במקור כשהיתה התורה אצלו שעשועים יום יום) הי' בהתגלות באותיות הדיבור העליון כמ"ש וידבר אלקים כו' אנכי כו' שזה הי' מחמת שמחת לבו שמגלה הצפון ונעלם ביותר לפי שנעוץ תחב"ס דוקא כשנמשך למקבלים כנ"ל, וזהו ביום שמחת לבו שבא בגילוי יותר בדיבור (וגם עכשיו בכל מי שקורא ושונה שדבר ה' הוא קורא כי דבריו חיים כו' אע"פ שאינו בשביל מקבל מ"מ הרי האותיות דתורה עצמ' הן בחי' כלי קיבול שנמשך בהן מעצמות הא"ס שזהו ענין עוסק בתורה לשמה לשם התורה להמשיך אוא"ס בתורה כמ"ש אשר יקראוהו באמת כנ"ל). וזהו הטעם שבתושב"כ מצות קריאה בדיבור עיקר יותר מעיון לפי שבה דוקא נשלם שלימות דשמחה ותענוג הפנימי דח"ע שבה וד"ל.

[כח] וזהו ענין הב' ברכות הנ"ל דמשמח חו"כ היינו במצות קריאה בתושב"כ וגם בתושבע"פ כשקורא ושונה כו' שזהו בחי' ירידת האור ושפע דמשפיע שנק' חתן אל הכלה בחי' מקבל, דמבואר למעלה שיש ב' מיני שמחה, א' שמחה עליונה שבעצמות כאשר מזה יבא להשפיע החכמה ממקורה בהעלם מאין בלי לבוש כלל לעצמו, ואין שלימות לשמחה זאת עד שיבא השפע הזאת בגילוי בדיבור למקבל, שאע"פ שנשלם בשלימות השמחה העצמי' ע"י השמחה הב' שמשפיע בדיבור ומבלעדה אין לו שלימות לעצמו גם כי קטנה היא בערך לגבי שמחת העצמי' שהוא כאשר ממשיך ח"ע ממקורה מפני שנעוץ תחב"ס דוקא ולזאת הי' עיקר שמחתו לעצמו, מ"מ הרי קדם שמחתו העצמי' לעצמו בחידוש אור דחכמה בראש וממנה נמשך בגילוי בחכ' שבדיבור כידוע דח"ע אתמשך בח"ת, ע"כ ודאי משמחת חתן נמשך שמחת הכלה שהוא כשמחה הב' שבגילוי הדיבור. וזהו משמח חתן שהוא המשפיע תחלה וממנו נמשך לשמח את הכלה שהוא בחי' המקבל השפע מגילוי הדיבור, וזהו וי"ו וכלה דוי"ו זה היינו בחי' המשכת השמחה דשמחת חתן לשמח את הכלה (והיינו בשמחת חתן בגילוי אור שפעו למקבל בדיבור שבשביל זה הי' כל