תקסג

בחי' עונג זה שבשפע בראש ובסוף א"א להיות כ"א ע"י השמחה שישמח בנפשו תחלה בעצם שאז יבא מן ההעלם לגילוי בלי לבוש וצמצום כלל אלא כמו שהוא בעצמו ממש דוקא ואם לא יהי' השפע בעונג מצומצם רק לפי הצריך למקבל ולפעמים ימנע להשפיע כי לא יתענג כלל משפע זו כנ"ל. וא"כ ממילא מובן מזה דכמו שיש ב' מיני עונג וחכ' בראש ובסוף כך יש ב' מיני שמחה, שמחה בראש כאשר ישמח בעצמו שיגלה הצפון שזהו לגלות העונג וחכ' מאין ליש לעצמו בלי צמצום כלל, כמו שאנו רואי' שכל שישמח יותר יותר יוכל להביא לגילוי כל חכמה ושכל עמוק וחריף ממקור השכל בלי צמצום ומדה כלל עד שכל רז לא אניס לי', וכמו ר"ז דהוה בדיחא דעתי' וא' דכל חללי דעלמא²²¹ שהיו שואלים ממנו יגלה וכן א' דרבא הוה א' מילתא דבדיחותא²²² ובדחי רבנן והדר פתח בשמעתא כו', וגם מיין המשמח יוכל להביא גם הסוד יותר סתום לגילוי כענין שא' אגברו חמרא אדרדקי²²³ כי היכא דלימרו מילתא וכה"ג, שכ"ז לפי שמצד שמחת הנפש יבא כל העלם לגילוי בלי העלם ולבוש כלל גם לעונג הנעלם וחכ' היותר עמוקה מכלי שכלו בתחלה. והשמחה הב' הוא מה שמביא לגילוי בחכמה שבדיבור למקבלים שהיא גדולה הרבה יותר משמחה הראשונה שהביאה לגילוי מן ההעלם לעצמו כנ"ל. דהנה הגם שלכאורה שמחה זו שמביאה רק לגלות השכל בדיבור קטן הוא בערך לגבי שמחה העצמית שמביאה לגילוי לבחי' חכמה ועונג שבראש ממקור חוצבה בלי לבוש והעלם כלל כנ"ל דאין ערך למקבל לגבי המשפיע עצמו, ואע"פ שאנו רואים שבעת השמחה יגלה הכל בדיבור בלי העלם כלל וכשאינו בשמחה לא יגלה מחכמתו מאומה לזולתו ואם יגלה יכסה טפח כו' וכמו אגברו חמרא כו' כדי שיאמרו בדיבור כו', מ"מ גם גילוי זה אינו בערך כלל לגבי גילוי חידוש החכמה לעצמו. וכמו שאנו רואים בחוש במי שחידש חכמה עמוקה והמציאה בכח שכלו מן ההעלם במקור ושרש החכמה שישמח מאד ויצהבו פניו ביותר כענין חכמת אדם תאיר פניו ברוב אורה ושמחה כמ"ש בר"א שמצא תוספתא חדתא שצהבו פניו כו', (שזהו שמחה העצמי' שקדם בתחלה והביאה מן ההעלם דעונג כו' רק שבאה בגילוי אחר שחידשה ונמשכה מן ההעלם כו' כמ"ש במ"א²²⁴), ובודאי שמחה זו גדולה הרבה יותר משמחה שישמח בגלותו כל זה עצמו שחידש לתלמידו שאין כל חדש בזה כלל רק מה שהשפיע' למקבל כמו שהיא בעצמו, וגם זה ודאי לא יש ערך לגילוי זה למקבל לכמו שהוא בעצמו בשעה