תקסא

א"ס בשם הוי' דח"ע אל משה כו' ועשו להם ציצית וכה"ג בכל המצות דתושב"כ, ובחי' חכמה בסוף הוא תושבע"פ שזהו בחי' התגלות דח"ע דתושב"כ באותיות הדיבור בפה דוקא כמ"ש ודברת בם²⁰⁷ שזהו בחכמה ושכל הנגלה בדיבור לבד, וזהו גם בתושב"כ עצמו שמצות ת"ת בקריאה ודבור דוקא וכמ"ש לא ימיש ס"ת הזה מפיך וכן למען תהי'²⁰⁸ תורת ה' בפיך כו'. ואמנם לפי שנתחב"ס דוקא ע"כ עיקר שלימות דח"ע דתושב"כ זהו במצות קריאה בדיבור דוקא שהרי א' לא ימיש ס"ת הזה מפיך כו' והגית בו יומם ולילה הרי מצות תושב"כ בהגיון שהוא במח' דוקא והוא לפי ששרשה בח"ע בבחי' חכמה שבראש ואמנם מפני שנתחב"ס דוקא ע"כ מצות תושב"כ בקריאה דוקא יותר וכמשי"ת, ומצות קריאה בה עיקר יותר מתושבע"פ שהרי גם ע"ה עולה לתורה אע"פ שאינו מבין כלום יוצא י"ח בקריאה לבד, אבל תושבע"פ ששרשה בבחי' ח"ת בכלל כנ"ל ונעוץ סובת"ח דוקא ע"כ מצות ת"ת בתושבע"פ בעיון יותר מבקריאה, והוא כמו לדייק במילין דאורייתא שהוא בחכ' שבראש כו' וד"ל.

(ושרש הענין הוא כידוע ומבואר במ"א בהפרש שבין אותיו' דתושב"כ שהן אותיות עצמיי' שכל אור העצמו' דא"ס גנוז בהן כנ"ל וע"כ הן במספר מכוון וקרי וכתיב כו', וזהו כמו אבנים טובות שמאירים בעצם מתחילת הוייתן וכוכבים המאירים בעצם וכמ"ש אז ראה ויספרה כו', ונק' ספר²⁰⁹, והן ס"ר מקוריי' לס"ר נש"י, וע"כ אפי' ע"ה עולה לתורה²¹⁰ שיש לו אות מיוחד לשרש נשמתו כו' באור הזרוע לצדיק עליון כו', כמ"ש במ"א בענין מיילדות העבריות²¹¹ כו').

וע"כ מצות קריאה בה עיקר כמ"ש כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם כמ"ש כי אמרתך חייתני²¹² כו', וזה הי' במ"ת בדיבור דאנכי שהי' אור וחיות לנש"י עד שעל כל דיבור כו' דישראל מתקשראן באורייתא²¹³ כו', ולפי שנעוץ תחב"ס דח"ע אתמשך בח"ת²¹⁴ בחי' מל' ע"כ עיקר שלימות דח"ע דתושב"כ באותיות הדיבור דוקא, ונק' פנים מאירות²¹⁵ דדכר לנוק' וכמ"ש חדאי נפשאי לך קראי כו', ולמעלה בחי' מוצא פי הוי' שקורא ושונה כנגדו²¹⁶ כמו במ"ת ה"ז בחי'