תקס

ריעים האהובים משפיע ומקבל שנק' תרין ריעין דלא מתפרשין²⁰³, כמו תושב"כ ותושבע"פ חו"ב כו' וכמו בבנין חוה מאדה"ר ששמח לשניהם. וזהו כשמחך יצירך בג"ע מקדם מעוז וחדוה שבמקומו ממש כנ"ל וד"ל (וכמו"כ במצות עיון דתורה לדייק במילין דחכמה כו' שיש בזה שמחת חו"כ כמשי"ת שזהו בברכה אחרונה משמח חתן עם הכלה כו' א"א להיות כ"א ע"י שמחה לשמח החו"כ שיוכל להיות גילוי התענוג הפשוט בעצמות הרצון שלמעלה מן החכמה שהוא העוה"ב כנ"ל, וזהו מבחי' מקיף דשעשועי' העליונים כו', ולזה צריך שמחה יותר כי העיון הוא בא בעמל ויגיעת הנפש, וז"ש דרבא הוה אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן כו').

אך הנה גם בבחי' שמחה זו עצמה שמשמח החו"כ שמביא מהעלם העצמות דתענוג הפשוט לידי גילוי כמו שהוא בלי לבוש כלל יש הפרש בין משמח חו"כ למשמח חתן עם הכלה, שזהו ענין ב' ברכות אחרונות דשמח תשמח כו' ואשר ברא כו', והוא ענין ההפרש בין מצות עיון דתורה למצות קריאה בדיבור, דבמצות קריאה בדיבור אמר משמח חתן וכלה, ובמצות עיון אמר משמח חתן עם הכלה כו'.

[כו] ולהבין ביאור הענין הנה יש להקדים תחלה מ"ש חכמות בחוץ כו' שיש ב' מיני חכמות חכ' בראש וחכמה בסוף²⁰⁴, חכמה בראש היינו כמו שהחכמה מאין תמצא, כמו באדם הוא כאשר השכל וחכ' נמשך ונובע מכח המשכיל שבנפש שהוא עצם כח השכל ההיולי שמוליד וממציא כל שכל וחכמה כאשר מתחכם בדבר מה, ולמעלה זהו שנק' בחי' ח"ס שנובע משם כל שכל וחכמה מאין ליש, או נק' שכל מופלא או חכמה הקדומה כו', והיינו בחי' תושב"כ שהן אותיות שבח"ע שנמשך מחכ' העצמי' חכים ולא בחכמה כו', ובחי' חכמה בסוף שנק' ח"ת זהו השכל והחכמה שבאה בגילוי בדבור בפה, ונק' חכ' שבדיבור לבד כמו פיה פתחה בחכמה²⁰⁵, שזהו ענין גילוי השכל והחכמה שמתגלה למקבלים ע"י אותיות הדיבור. ובודאי יש הפרש גדול בין אור השכל והחכמה כמו שהוא במוח החכ' שבראש שבא מאין לגילוי השכל זה באותיות הדבור בבחי' יש גמור, ועכ"ז הרי אמר דנעוץ תחילתן בסופן²⁰⁶ דוקא דהעיקר שלימות דאור הח"ע בבחי' תחלה היינו כאשר נמשך ובא בגילוי באותיות הדיבור בפה שנק' חכמה בסוף. וזהו ב' מדריגות דתושב"כ ותושבע"פ, דתושב"כ הוא בבחי' חכ' בראש, כמו ויאמר ה' אל משה כו' שנמשך מעצמות