תקנט

וקורא בד"ת שזהו שמחה העצמי' דבחי' יחידה שעי"ז יתענג בתענוג עצמי בשפע זו שממשיך בגילוי בדיבור כו').

[כה] וזהו ענין ברכה דשמח תשמח ריעים האהובים כו' שמסיים משמח חתן ואח"כ כלה כו' שע"י בחי' השמחה העליונה שבעצמות המאציל ישמח גם לריעים האהובים שהן חו"כ, והוא בחי' חו"ב דתושב"כ ותושבע"פ, שכאשר ישמח בעצמו דוקא אז יאיר מהעלם התענוג הפשוט לגילוי כמו שהוא בלי לבוש כלל מטעם הנ"ל, ואז יבא האור ושפע גם בחכמה דתורה ע"י התגלות הדיבור בלי לבוש והעלם כלל, וכמ"ש ר"ש חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי כו' ורבה הוה אמר מילתא דבדיחותא²⁰⁰ ובדחי רבנן והדר פתח בשמעתתא כו', לפי שבשביל גילוי אור התענוג הפשוט בחכ' שבתורה שיתגלה כמו שהוא בלי צמצום והעלם כלל צ"ל ע"י השמחה בעצם הנפש תחלה מפני שהתענוג הזה להשפיע בחכמה בגילוי בדיבור כמו שהוא א"א להיות כ"א ע"י חדוה ושמחה בתחלה מטעם הנ"ל שאם אין שמחה אין עונג כלל וד"ל. וזהו עוז וחדוה במקומו²⁰¹, פי' עוז הזה היינו עוז דתורה שנק' עוז כמ"ש ה' עוז לעמו יתן כו', וכאשר משפיע עוז דתורה אינו אלא בחדוה ושמחה דוקא שנק' שמחת חתן שמחה שבמשפיע כאשר רוצה להשפיע בחכ' כמו שהוא בלי לבוש כלל. וז"ש עוז וחדוה במקומו דוקא כמו שהוא בעצמו שנק' שעשועי המלך בעצמו שאז ישתעשע וישמח בשפע דעוז דתורה כמ"ש ואהי' אצלו אמון שעשועי' יום יום וקאי בתורה הקדומה שקדמה לעולם שהי' משתעשע ושמח בה כמו שישמח אדם בקריאתו בתורה שנק' שמחה של תורה ששמח משפע זו בחכמה דתורה, ומשמחה וחדוה זו דתו' שבמקומו ממש נמשך שמחה לתורה עצמה, כמו משחקת לפניו כו' וכן אמר אני תורתך שעשעתי²⁰² פועל יוצא, ונק' שמחת כלה שמקבלת משמחת חתן שהחתן משמח את הכלה. וזהו משמח חתן ואח"כ הולך שפע זו דשמחה מן החתן אל הכלה דאשה בעלה משמחה (כמו שמחת תורה שאחר ש"ע שהתורה שמחה), כי כמו שא"א לגילוי התענוג מן המשפיע למקבל בלי לבוש רק ע"י השמחה דוקא, כך א"א לתענוג דמקבל שמתענג בקבלת השפע רק ע"י השמחה דוקא, כמו במ"ת כאשר התורה נק' חתן וכנ"י נק' כלה שקיבלו שמחה משמחת חתן, וכמו עכשיו שישמח נפש האדם ממה שלומד וקורא כו' כמ"ש חדאי נפשאי לך בשבילך קראי ותנאי לשמח הנשמה ולהחיותה מאור דתורה, וכמ"ש ונשמח בד"ת כי הם חיינו ממש, ושמחת חו"כ באה עצמות א"ס ב"ה. וז"ש שמח תשמח שמח לדכורא ותשמח לנוק' כו', וזהו