תקנח

למטה מן התענוג כידוע דהתענוג הוא בהעלם גנוז בעצם הנפש כמו כשמתענג מאיזה בשורה טובה מהשגת הון יקר או גדולה וכה"ג מבן הנולד כו' והשמחה באה אח"כ בגילוי בחיצוני' לעין כל לעשות משתה ושמחה ואם אין תענוג אין שמחה כלל כו', אמנם באמת יש שרש לשמחה בנפש עצמו שלמעלה מבחי' התענוג והוא בבחי' מקיף דיחידה שמשם מקור מציאות מהות העונג¹⁹⁹ גם בהעלם כו' דאע"פ שא' אין לך למעלה מן העונג כו' עכ"ז אין העונג רק חלק א' מן עצם הנפש ממש ולא שאין בנפש זולת העונג שהרי יש מהות הנפש בלא עונג כלל רק שלפעמים תתענג הנפש כו' אבל השמחה הוא בכל מהות הנפש עצמה והיינו כשהנפש עצמה בשמחה שנק' שמחת הנפש שאז יתגלה בה העלם העצמות שבה כמו העונג להתענג בהשפעת חכמה או חסד או להתענג מהון וכבוד ומבנו ואשתו שאם אין הנפש בשמחה לא יתענג כלל אע"פ שישנם בהעלם בנפש (וכן להיפוך יוכל לשמוח ביסורים היפוך העונג כו'), וכן גם בטבע הטוב להיטיב ולהשפיע אע"פ שיש עונג גדול בזה אם אין הנפש שמחה לא ירצה להשפיע כי לא יבא העונג הזה בגילוי בנפשו רק ע"י השמחה וכן בכל מיני רצון ותענוג, גם בחידוש שכל תלוי' בשמחת הנפש כו', וזהו הטעם שאנו רואים שהשמחה טבעה להביא כל העלם מצפון לגילוי כו' כמו גם סוד סתום ממצפון לבבו שנוגע לנפשו יגלה בעת שמחת לבו וכל סוד דבר חכמה עמוקה שלא הי' מגלה לשום אדם יגלה בשמחתו ולא יוכל להתאפק ולעצור רוחו לפי ששמחת הנפש עצמה פותחת כל בחי' סתום והעלם שבה שיבא לגילוי בדיבור דוקא כי הדיבור הוא הפתח ושער שע"י יתגלה כל הסתום בלי צמצום ולבוש כלל וזהו דוקא בעת השמחה שאז ידבר הכל בגילוי ולא יאמר דבר בהסתר וסתימות כלל, משא"כ כשאינו בשמחה יכלכל דבריו במשפט השכל איך לכסות דבר שא"צ לגלות רק מה שצריך לבד כו' וכמו המלך במסבו במשתה ושמחת לבו לא ידבר דברים בדרך הסתר והעלם אלא יגלה כל הסתום וצפון בלבו כמו שהוא בלי העלם דבר כלל וכלל כו' וכך הוא הטעם לענין העונג שבשפע הדיבור בחכ' וכה"ג שאין זה כ"א ע"י שמחת הנפש שישמח לבו ביותר אז יבא לכלל עונג בשפע זאת וירבה לגלות השפע בדיבור בלי העלם וצמצום ולבוש כלל וד"ל.

וכך יובן במ"ש ביום חתונתו זו מ"ת שהי' מצד שמחת לבו דוקא, שהשמחה הוא בעצמות א"ס ממש בבחי' מקיף דשעשועי' העצמי' שנק' שעשועי המלך בעצמו שאז מביא כל העלם העונג שבעצמו' המאציל שיתענג בגילוי באור שפע דחכמת התורה בדיבור, והוא מה שחכמת אדם תאיר פניו במ"ת ברוב אורה ושמחה באמרו אנכי כו' (וכנ"ל בענין יתרון מעלת קריאת התורה בדיבור בפה על מצות עיון שזהו צד השמחה ששמח בנפשו במה שלומד