תקנז

וחציו נגבה שיומשך לצפון ודרום וינוסו שם מפני הרעש כמו שמסיים ואז יסתם הגיא ובא ה' אלקי' וכל קדושים עמך כו' שזהו אחר מלחמת גוג שיהי' תחה"מ ועוה"ב שיהי' בגילוי למטה כמו למעלה ממש כנ"ל, שזהו רק מצד עליות המל' בפנימי' הכתר שע"ז עיקר נבואת זכרי' בכל דבריו שדיבר רק בשם ה' צבאות כידוע ומבואר במ"א¹⁹⁶ וד"ל וכמ"ש לעת ערב יהי' אור כו' ויצאו מים חיים¹⁹⁷ מירושלים אל הים כו' (כמשי"ת).

[כד] ובכל הנ"ל יובן בתוספת ביאור יותר ענין ההפרש בשתי ברכות האחרונות בין משמח חו"כ ובין משמח חתן עם הכלה כנ"ל, דהנה הגם שמבואר למעלה שבהגלות נגלות מבחי' פנימי' התענוג הפשוט שבעצמות המאציל כמו שהוא אזי יבא האור והשפע גם בחכמה מאין דכתר שלא ע"י צמצום ולבוש דפרסא כלל והיינו ע"י מצות קריאה ומצות עיון בתורה (שהן בחי' או"י ואו"ח כנ"ל) וכמו שהי' במ"ת שהי' בבחי' גילוי אור העצמות ע"כ חכמת אדם תאיר פניו בפנימית דחכמה כמו שהיא בעצמות התענוג הפשוט וז"ש ביום חתונתו זו מ"ת¹⁹⁸ שנק' חתן משפיע למקבל שהוא בחי' חכמה דתורה שנק' כלה שמאין דכתר תמצא בלי העלם ולבוש כו' כנ"ל, וכך יהי' בעדן עצמו בעוה"ב כו', אך הנה באמת היא גופא י"ל מאיזה סיבה הי' זה הגילוי דבחי' פנימי' ועצמות התענוג מן ההעלם שבעצמות שנק' סדכ"ס כו' דודאי א"א לומר שע"י הדבור לבד באמרו אנכי כו' וכן ע"י קריאת האדם בדיבור דתורה היא שנעשה גילוי זה הפנימי' והעצמות דמהיכן יש כח באותיות הדיבור לעשות זה כו' ומהו הגורם לבא לדיבור זה שהוא ענין התגלות מן ההעלם כו'.

אך הענין הוא דעיקר סיבת התגלות אור התענוג העצמי' אינו בא רק ע"י השמחה דוקא דהשמחה הוא הגורם להיות התגלות עונג הנעלם הפנימי' שיבא גם בדבור בלי העלם ולבוש כלל כמ"ש ביום חתונתו וביום שמחת לבו דוקא שזהו הנק' שמחת חתן ושמחת כלה דבשמחת לבו הי' סיבת התגלות אור שפע העצמו' בחכמה דתורה כנ"ל לפי שיש בכח השמחה להביא כל פנימי' אור העצמו' דתענוג הסתום ונעלם בעצמות שיבא לגילוי למקבל כמו שהוא ממש בלי לבוש והעלם כלל כנ"ל וד"ל.

וזהו לכאורה אינו מובן דהלא ידוע שעיקר סיבת השפע דמשפיע למקבל אינו רק מצד בחי' התענוג הפשוט שיש בזה כמו להשפיע חכ' דיותר משהעגל כו' וא"כ העיקר הוא זה העונג שיש בטבע כל משפיע ולזאת למה צריך לשמחה דוקא שנק' שמחת חתן כנ"ל. ועוד דהלא משמע שהשמחה