תקנה

כמו שהי' במ"ת ממש כנ"ל, וכמ"ש דוד אני תורתך שעשעתי¹⁸⁸ כו', וכמו שיהי' התגלות עצמות התענוג דפנימית הכתר בחכמה כמו שהוא בלי מסך בימוהמ"ש שיתגלו אז טעמי התומ"צ (ואין הכוונה בטעם לרצון שבשכל מושג מאין ליש אפי' לא טעם כמוס שנק' ח"ס כו', אלא הכוונה הוא בשרש החכמה שבעצמות הכתר כמו שהוא עדיין בבחי' אין ממש למעלה מבחי' התפשטות וצמיחה כנ"ל), וכן במצות עיון ודיוק דתורה שיגיע למעלה יותר, והוא בבחי' עדן עצמו שלמעלה גם מעונג שבחכמה והוא בעצמות בעל הרצון הפשוט שז"ש יעשה למחכה לו למאן דדייק במלין דאורייתא מטעם הנ"ל וד"ל.

[כג] וזהו ועמדו רגליו כו' על הר הזיתים ונבקע ההר מחציו מזרחה וימה כו', שזה יהי' לעתיד דוקא בהגלות נגלות אור פנימית ועצמו' המאציל עצמו כמו שהוא שלא ע"י בחי' פרסא מפסקת כלל, והיינו שלא יהי' המשכת החכמה מבחי' צומח שבדומם דהר הזיתים כפי סדר ההשתלשלות דחכ' מאין ליש כנ"ל אלא יהי' בקיעת ההר עצמו מחציו מזרחה כו' מפני שיאיר בו מעצמות התענוג הפשוט כמו שהוא ממש כנ"ל וד"ל.

אך הנה עדיין י"ל מה שהי' סיבת בקיעת הר הזיתים הזה ע"י שעמדו רגליו דוקא על הר הזיתים מהו ענין עמידה זו ברגליו ולמה על הר הזיתים דוקא וביום ההוא דמשמע לע"ל דוקא. והנה הענין הוא כנ"ל בב' מדריגות דמצות קריאת התורה ומצות עיון כו' דבקריאת התורה נמשך מעצמות התענוג הפשוט בחכמה בלי מסך כלל כו' הנה זהו בבחי' ע"ס דאו"י מלמעלה למטה כנ"ל שמאיר מפנימית הכתר כמו שהוא בחכמה בראש בלי העלם דפרסא דקרומא כו' וממילא כשנתגלה הארת אור העצמו' במאציל בראשית דחכ' דאצי' מפנימי' הכתר כמו שהוא כך האור הולך מחכמה לבינה ומבינה למדות עד שגם במל' דאצי' בחי' הדבור העליון שנק' חכמה בסוף נמשך האור מבחי' פנימית כתר מל' דאצילות בבריאה כמו שהוא בלי מסך כלל עד סוף העשי' שיאיר גם חושך דק"נ דעשי' דהא בהא תלי' דנעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן דכאשר בחי' החכמה בראש מאיר בבחי' אין דכתר דאצי' כך הוא יורד למטה בחכ' שבדיבור בלי העלם דמסך כלל, וכמו שהי' במ"ת בגילוי עצמות התענוג דפנימי' הכתר דאנכי מי שאנכי בלי העלם גם בחכ' שבדיבור כמ"ש וידבר אלקי' כו' וכתי' קול ה' בכח כו' חוצב כו' עד שירד האור בע' שרים דנוגה דעשי' לבררם כמ"ש קול ה' יחיל מדבר היינו מדבר העמים דק"נ וכמ"ש וזרח משעיר¹⁸⁹ כו' לתקן לעה"ד בל"ת ומ"ע בגשמיות בלא תרצח כו' וזה