תקלו

[יג] ובכל זה יובן מ"ש שערך כעדר העזים¹⁰⁷ שגלשו מהר הגלעד, וקאי בכנ"י כאשר לומדים וקוראים בתורה בדיבור או בעיון ודיוק במילין דחכמה כנ"ל שהוא ב' אופנים דאו"י ואו"ח כנ"ל שאז ממשיכים לעצמות אא"ס באותיות התורה ביחוד פנימי כיחוד דחו"כ כו', ע"ז א' שערך כעדר העזים כו'. ותחלה י"ל מהו ענין הר הגלעד. דהנה גלעד זהו שא' לבן ליעקב עד הגל הזה כו' ועדה המצבה כו' נק' גל עד שהגל הזה הוא עד להבדל והפסק שנעשה ביניהם אם אני לא אעבור אליך¹⁰⁸ כו'. ולמעלה הנה זהו בחי' הפרסא המפסיק בין עצמות המאציל לעולם האצי', שזהו שרש בחי' יעקב ולבן למעלה, דיעקב הוא בעל עולם האצי' עולם התיקון שהוא שם מ"ה דחכמה, וזהו יו"ד עקב¹⁰⁹ שבחכמה אתברירו¹¹⁰ שהוא בחי' בירורים בחי' התכללות דאורות וכלים כו', כמ"ש במ"א בענין עובדא דמקלות אשר פצל כו' ויפרוץ האיש מאד¹¹¹ כו', ובחי' לבן העליון הוא בחי' לובן דרב חסד הפשוט העליון שהוא בחי' התענוג הפשוט שנק' פנימי' ע"י בחי' כתר שבכתר שלמעלה ממקור התחלקות הקוין דאצי' דזהו מבחי' האחרונה שבעצמו' א"ס שנמשך משעשועי' העצמי' שלמעלה מהיות גם מקור לחכ' וכמ"ש והחכמה מאין תמצא¹¹² בדרך דילוג גדול ע"י צמצום דבחי' מזל ונוצר כו' שנמשך ממותרי ח"ס חכמה שבכתר לבד כו', ויש בחי' פרסא המפסקת בין עצמות המאציל לנאצלים (וכמ"ש בזהר שז"ש והבדילה הפרכת כו' פרכת פרסא בין קה"ק שהוא בחי' כשב"כ ובין קדש דחכמה דאצי' שמאין תמצא ע"י צמצום דמזל הח' ונוצר כו', (והוא כמו בחי' קרומא דאוירא¹¹³ שמפסיק בין עצם הגלגלת להמוחין דחו"ב כו' כקרום העליון שבאדם שמכסה על המוחין כו' שמתצמצם בו ההארה להיות מקור למוחין דחו"ב כמ"ש במ"א) כמו שאין ערך כלל וכלל לבחי' עונג המצומצם בשכל לגבי העונג הנעלם העצמי שבעצמות הנפש כמ"ש במ"א¹¹⁴).