תקכ

ועלה למעלה בשרשו בפנימית ח"ע דאצי' מקור חוצבו הראשון א"א לומר שבעלותו שם לא השיג יותר מהשגתו וידיעתו הראשונה שידע והשיג וראה בהיות נשמתו בגופו בעוה"ז שהלך ועלה במדריגות כמה שנים רבות כו', אלא ודאי בהכרח לומר שמיד שעלה במקור חוצבו עוסק בפנימית הח"ע להתענג על ה' בעילוי המדריגה יותר עליונה הרבה מהשגתו ועלייתו שהי' לו בגופו בערך נבדל הרבה יותר מהבדלת הערך מעלי' שמגעה"ת לגעה"ע כנ"ל, וא"כ זה שנים רבות מפטירתו מעוה"ז הרי הולך ועולה נשמתו בכל יום ממדריגה למדריגה בעונג והשגה אלקית באין שיעור וקץ לעליות הללו, והכל בפנימי' התענוג דעצמות אוא"ס בבחי' שעשועי המלך בעצמו דוקא בבחי' עומק רום להיותו בבחי' א"ס למעלה כנ"ל בענין יהללוך סלה בלי הפסק כלל. וכך הוא בכל נשמות הצדיקים הגדולים כמוהו כמו נשמת האבות אברהם יצחק ויעקב שהולכים ועולים מחיל אל חיל ממדריגה למדריג' עליונה יותר בערך נבדל מעלייתם בחייהם בעוה"ז כנ"ל בנשמת משה. וזהו וקדושים שהן נשמות שצרורים בצרור החיים למעלה באצי' ולמעלה יהללוך סלה בכל יום בעילוי יותר (וגם שנשמות משה ואהרן והאבות ומשיח יושבים בהיכלות דג"ע דבריאה, זהו בחי' נפש שלהם ועולה גם היא ברוח באצי' ורוח בנשמה עד בחי' יחידה שלהם עולה בעצמות א"ס עד אין שיעור למעלה כו' וכל היחו"ע שבעליות שלהם יתגלו למטה בתחה"מ שיבאו בגופים קדושים למטה בעונג מורגש כו' כמ"ש במ"א³⁴ וד"ל).

[ה] והנה מעתה י"ל שרש ענין העוה"ב שהוא העדן שנאמר בו עין לא ראתה אלקים זולתך לבד כו' דאע"פ דברא גן בעדן מקדם, זהו רק הארה בעלמא שמתפשטת מעדן עילאה לנשמות ע"י נהר שיוצא מעדן ע"י דבר מפסיק כו' שעל ידו יתבטלו במציאות כנ"ל, אבל בעוה"ב כתי' ולא יכנף עוד מוריך³⁵ כו' שיתגלה מעצמות התענוג הפשוט שהוא בחי' שעשועי המלך בעצמותו ממש כמו שהוא בעצם הרוממות שהנשמות הולכים ועולין לשם ולא ישיגוהו, כנ"ל דכל מה שעולין יותר יותר נפלא מהם ובאים יותר לביטול ההשגה לפי שאין שיעור לרוממות דא"ס בעילוי התענוג והחכמה כו' (כמ"ש במ"א בפי' עדי עד ענין עד כאן ולא עד בכלל³⁶ כלומר כל מה שתשיג לא הגעת לחצי השגה להשיג לאמיתי' עצמותו כו' וע"כ עלייתם בלי שיעור ולעולם לא יגיעו לאמיתתו ממש כו') (וכמא' דאפי' אור צח³⁷ כו' אוכם הוא לגבי עה"ע כו' משום שנק' סתימא דכל סתימין דלית מחשבה תפיסא בי' כלל גם