תקיב

עליונה שנתגלה חכ' עילאה ממקורה מאין ושמחת לבו בהגלות נגלות בדבור כמ"ש וידבר אלקים כו', והיינו הטעם דבתורה שבכתב מצות קריאה עיקר שבה מתגלה בחי' טעם ותענוג ושמחה שבפנימיות חכ' עילאה שבה שעל ידי ההגיון כו' משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל וד"ל.

וזהו ענין ב' הברכות הנ"ל, דמשמח חתן וכלה הוא במצות קריאה בדבור שהחתן משפיע אל הכלה ובלעדי זה אין לו שלימות לעצמו כנ"ל בבחי' שמחה הב' הבאה בדבור, והיינו משמח חתן ואח"כ וכלה, וי"ו זה דוכלה הוא שפע שמן החתן אל הכלה, כי חתן הוא בחי' חכ' עילאה שנמשך ומתגלה בחכ' תתאה כו', אבל מפני שנעוץ תחלתן בסופן הרי נעשה להחתן שלימות ע"י שפע זאת שהמשיך בדבור דוקא, כי גם שקטנה היא בערך שמחתו העצמיות שהוא כאשר נמשך חכ' עילאה ממקורה כו' כנ"ל, מ"מ לזאת הי' כל עיקר שמחתו לעצמו כו'. וזהו שאחר כך אמר בברכה אחרונה משמח חתן עם הכלה וקאי בבחי' שמחה הא' שהוא שמחת חתן דוקא, דהיינו בבחי' עיון התורה כמו שצהבו פניו דר' אבוה כו' שזהו למחכה לו דדייק מילי' דאוריי' כנ"ל, אבל אמר דשמחת חתן זה הוא רק עם הכלה כלומר בעבור הכלה משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל. והיינו שהזכיר כאן ששון ושמחה, שהששון בחי' דכר ושמחה בחי' נוק', וקאי לעתיד דוקא כמ"ש מהרה ישמע כו' שאז נאמר אשת חיל עטרת בעלה כו' (וכנ"ל שהשמחה הזאת מצד התורה נלקחה, דגם ששמח בהמצא' שכל חדש הרי שכל זה בתורה מצאו והתורה נק' כלה כו' ומה שתלמיד מחדש כו', שעכשיו כנס"י נק' כלה וקוב"ה נק' חתן שהוא המשפיע כו' ולעתיד יהי' כנס"י נק' חתן והתורה נק' כלה, אעפ"כ משמח חתן עם הכלה שהוא בחי' שמחה שבעיון כשהוא מתגלה בדבור כו' מטעם הנ"ל. וזהו ונבקע ההר חציו מזרחה בחי' חכ' עילאה וחציו ימ"ה בחי' חכ' תתאה דהא בהא תליא (וכמ"ש ביום ההוא יצאו מ"ח⁶⁸ מירושלים חצים אל הים הקדמוני בחי' ח"ע וחצים אל הים האחרון בחי' חכ' תתאה שמתחברים יחד למהוי אחד באחד, וזהו יהי"ה ב"פ י"ה⁶⁹ כו' וד"ל. וזהו אך יצא יצא יעקב⁷⁰ ב' יציאות וב' בקיעות דחכ' עילאה וח"ת ע"י בחי' שמחה כנ"ל, וזהו חכמות בחוץ תרונה בחוץ דוקא על ידי בחי' השמחה והרינה כו' וד"ל).