תקד

פי' ראשית דרכו והילוכו בבחי' התענוג שבעצמותו, וזהו בראשית בשביל התו' שנק' ראשית³⁴ בתי"ו בחי' נוק' וראש הוא בחי' דכר כו', וע"כ נק' הלכה כמו הליכות עולם הליכות אלי³⁵ כו' שבה הילוך גילוי אא"ס דוקא מפני שנעוץ תחילתן בסופן וסוף מעשה עלה במחשבה תחילה וכמ"ש אשת חיל עט"ב נקבה תסובב גבר כו', וכמ"ש במ"א בענין ארץ קדמה³⁶ כו' וד"ל).

והנה יש עוד בחי' ומדריג' שנית בתו', והוא ענין קריאת התו' בדיבור וכמ"ש ודברת בם (מלבד מצות עיון התו' הנ"ל שזהו מ"ש והגית בו כו' כנ"ל), דהיינו שלא בעיון השכל בדקדוק עומק טעם ההלכות וטעמי המקראות להשיגם על בורי' אלא רק לקרות אותיות וצירופי' בלבד כמו לקרות תנ"ך או לקרות ולשנות תושבע"פ דברים כהווייתן, והוא מ"ש בזוה' מל' פה תושבע"פ קרינן לה³⁷, ועי"ז ממשיכי' בחי' גילוי אא"ס למטה באותיו' התו', שהרי דבר ה' הוא אומר בדבורו ודבריו חיים וקיימים והקב"ה יושב ושונה כנגדו כמו בשעת מ"ת דכתיב וידבר אלקי' כו' שזהו מארז"ל ביום חתונתו זה מ"ת³⁸ כו'. ונמצא בחי' קריאה זו ה"ז בחי' המשכה והשפעה דבחי' דכר והתו' בחי' מקבל הגילוי אור זה מעצמו' אא"ס ב"ה במה שקורא אותן וממשיכן באותיו' התו' הללו, וכמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תו', והקריאה באמת היינו שקורא וממשיך עצמיו' אא"ס שיהי' מתגלה בתוך אותיו' התו' שנק' אמת, והיינו באמת בתוך האמת כידוע. ונמצא שזהו כמו עד"מ הקורא את המלך שיפנה אליו בעצמותו שהוא בדבור דוקא ולא בהגיון במח' כו' וכמארז"ל הקורא בתו' קורא בשמותיו של הקב"ה⁴⁰ וכו' וד"ל.

וזהו"ע הברכה הקודמת משמח חתן וכלה ולא עם הכלה, לפי שאין שמחת החתן באה מן הכלה אלא אדרבה בחי' שמחת כלה מקבלת מן החתן, כי הרי הוא משפיע בה גילוי אא"ס ע"י הדבור שלו שמדבר וקורא וממשיך באותיו' התו' שנק' כלה (ושמחתו קודמת כמא' רב ששת חדאי נפשאי⁴¹ לך