תצט

משמח חו"כ

משמח חתן וכלה¹, ובברכה אחרונה אומר משמח חתן עם הכלה. ולהבין זה הנה ארז"ל ביום חתונתו זה מ"ת², ויש להבין הלא בלאו הכי הקב"ה נק' חתן מלשון נחות דרגא⁴ ע"ש בחי' השפעת והמשכת אורו בעולמות וכמ"ש ואתה מחי' את כולם וכנ"י נק' כלה³ להיותה בחי' מקבל כידוע. ועוד י"ל דכאן א' דכנ"י נק' כלה ובמ"א נא' להיפך שישראל נק' חתן והתורה נק' כלה כמארז"ל אל תקרי מורשה⁵ אלא מאורסה כו', אך הנה התו' נק' ברית כמ"ש אלה דברי הברית אשר כרת משה⁶ כו'.

והענין הוא כי הנה כתי' עין לא ראתה זה עדן⁷, כי הנה ידוע שיש כמה מיני ג"ע זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית, כי יש בעילוי התענוג מדריגות רבות בעילוי אחר עילוי עד שהתחתון לגבי עליון הימנו אין לו ערך אליו כלל וצ"ל בחי' הפסק דבר מה ביניהם שע"י ישכח ויבוטל התענוג שבעדן התחתון, כידוע שיש בין געה"ת לגעה"ע נהר דינור מפסיק שבו טובלין הנשמות בעלייתן מגעה"ת לגעה"ע מדי שבת וחדש כו', דהיינו שע"י בחי' טבילה זאת ישכח ויבוטל לגמרי התענוג האלקי שבגן עדן התחתון כדי שלא יבלבל לתענוג העליון הימנו הרבה אשר בגעה"ע, כי זהו הכלל בכל עליות ממהות למהות בעילוי שאין בערך צ"ל תחלה בחי' ביטול מהות הראשון לגמרי מכל וכל אז יוכל להתעלות בעליון (וכמשל רקבון הגרעין בארץ להבטל ממהות הראשון כדי שיתלבש בו כח הצומח כו', וכמ"ש במ"א בענין והאיש משתאה⁸ לה מחריש כו'), וכמו מבחי' תענוג שבמדות לגבי תענוג שבחו"ב שאין ערוך ביניהם וצ"ל בחי' ביטול ושכחה על בחי' התענוג שבמדות כדי שלא יבלבל לבחי' התענוג שבשכל, כך אין ערוך תענוג האלקי שבנשמו' בגעה"ת בבחי' יצי' ועשי' ששם הוא רק בבחי' המדות כמו אהבה בתענוגי' וכה"ג לגבי בחי' העונג העליון האלקי שבחו"ב בהשגת אלקו' בגעה"ע, כידוע דגעה"ע בעולם הבריאה דאימא מקננא בכורסיי'⁹ כו' להיות נהנה מזיו כו' בבחי' השגה דחו"ב