תצז

שנק' שעשועי המלך בעצמותו⁴⁵ כו' והיינו בחי' השמחה שבעצמותו כמ"ש עו"ז וחדו"ה במקומ"ו העצמי' דוקא כו', וזהו המלובש בבחי' שמחה ש"מ דוקא. כי הנה הגם שאין ערוך כלל להעולמות לגבי עצמו' ובודאי א"א לומר שבחי' השמחה באתדל"ת מעורר שמחה שבעצמותו שבבחי' אא"ס ממש, היינו דוקא סתם שמחה שהיא באה בערך השגת העולמו' באא"ס בלבד, אבל שמחה ש"מ שרשה למע' בבחי' שמחה ותענוג שבעצמותו דוקא, וע"כ דקדק לומר בשמחה של מצוה דוקא כמ"ש תחת אשר לא עבדת בשמחה כו' ולא סתם שמחה שמהתבוננו' והשגה באא"ס כו'. והענין הוא כי המצוה עצמה שרשה בבחי' רצון העליון שנמשך ממקור כל הרצונות שנק' רצון העליון הפשוט כו', ושרש רצון הפשוט הזה הוא בחי' התענוג הפשוט הפרטי שנמשך מעצמות התענוג הפשוט הכללי שנק' שעשועי המלך בעצמותו, אבל בחי' שמחה של מצוה זאת עצמה מגיע דוקא בעצמות התענוג הפשוט הכללי, וכידוע בענין שמחה ש"מ שאינה רק מפני שעשה את רצונו ולא מצד בחי' ההשגה והטעם בסוד וטעם אותו רצה"ע הפרטי שבמצוה זו, וא"כ ה"ז מגיע בבחי' בעל הרצון ששם השמחה והתענוג שמצד עצמותו הפשוט שמשם נמשך מקור כל רצון שבמצוה. וזהו שגם שבמצוה עצמה נאמ' אם צדקת כו' מפני שאינה מגעת רק עד בחי' המשכת רצה"ע שבמצוה זו, אבל שמחה של מצוה זאת מגעת בבחי' עצם התענוג הפשוט שבעצמותו ממש. וזהו שרש ענין הנ"ל בשמחה של מצוה למטה מעוררי' למע' שמחה שמצד עצמותו ולא מצד המקבלים אלא מפני שמעוררי' שרש שמחה של מצוה כמו שהיא למע' שהיא בבחי' שמחה שבעצמותו כנ"ל וד"ל).

וזהו תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה כו', שעי"ז האור נמשך למטה בצמצומי' רבים כנ"ל (והוא ע"י בחי' צמצום ומסך שבין כל עולם ועולם הנק' פרסא, כמו בין המאציל לנאצי' שיש בחי' פרסא ובין האצי' לבריאה פרסא מפסקת וכן מבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' כו' עד שבעוה"ז האור בתכלית הצמצום כו'), שאע"פ שע"י המצות נמשך תוס' אור בכל העולמו' כידוע, אבל ע"י המסכים שבין כל עולם ועולם מתמעט האור עד שבעוה"ז הוא בא בתכלית ההסתר, ודוגמא לדבר כמו מצות שבת שלמע' היא בחי' גילוי אור אבא שהוא בי' אור החכ' דאצי' שנק' קדש העליון כמ"ש כי קד"ש הוא לכם⁴⁶, ובירידת אור זה בהשתלשלות עולמו' בי"ע הרי בעוה"ז הוא בבחי' הסתר (מלבד ענין הנז' בע"ח שהמצות הן רק עכשיו להוסיף אור באצי'⁴⁷ בלבד כו' מ"מ בבחי'