תפג

כנ"ל, אבל כדי לחבר ולקשר את התורה בנפש האדם צריך עוד ב' קולות שהן קול ה' יחיל כו' וקול ה' חוצב כו' שהי' במ"ת בשביל שיתקבל בכנ"י, והוא להמשיך את התורה מן ההעלם דמשפיע בגילוי במקבל כו', וזהו מצות עסק התורה אדעתא דנפשי' כמ"ש כ"א בתורת ה'⁹⁰ חפצו כו' ואח"כ ובתורתו יהגה שהוא עסק התורה לשמה כנ"ל, ואעפ"י שבמ"ת הי' ה' קולות דבשביל התורה תחלה, זהו מלמעלה למטה, אבל האדם שעוסק בתורה הוא מלמטה למעלה צריך שיכוון תחלה להיות כלי קיבול לדבר ה' כמו תען לשוני אמרתיך⁹¹ כו', וזהו קול ה' יחולל וקול ה' חוצב כו' כנ"ל. וזהו שא' מעיקרא כי עביד אינש אדעתי' דנפשי' ואח"כ יוכל לעסוק בתורה לשמה לשם התורה להמשיך בה מעצמו' אא"ס כנ"ל וד"ל. וז"ש זוכה לתורה שנתנה כו' היינו שיהי' בדומה למשפיע ממש להמשיך מהעלם העצמי' בתורה כנ"ל שהוא מלמעלה למטה, והוא מפני שישמח בשמחת חו"כ דוקא דכמו שמשמח לחתן למטה כך ישמח לבחי' חתן העליון שבמ"ת דכתיב בי' ביום חתונתו וביום שמחת לבו כו' וד"ל.

כא) ובכ"ז יובן מארז"ל שהלומד תורה בלחש במהרה שוכח כו', ולכאורה מה ענין שכחה ללימוד בלחש הלא בלחש הוא מצד העיון בעומק השכל דוקא והקול מבלבל הכונה הפנימי', וכידוע בענין המשמיע קולו⁹² בתפלתו כו' (ואדרבה מה שדיבור בלחש דמרחשי' שפתיו⁹³ הוא רק מפני הטרדא בעומק פנימי' השכל כידוע שזהו מצות הגיון שבתורה כמ"ש והגית⁹⁴ כו'). אך הנה תחלה יש להבין למה נתנה התורה בקולות וברקים דוקא כמ"ש ויהי קולות וברקים וקול שופר חזק כו', שאם כדי לאיים עליהם שיהי' בהם בחי' ביטול זה לא שייך לגוף ענין מ"ת כו'. והנה ידוע שעיקר ענין הקול הוא הבא ברעש גדול כמו ואשמע אחרי⁹⁵ קול רעש גדול כו', וידוע שעיקר סיבת קול הבא ברעש גדול מאד באדם אינו רק מצד ההתפעלות גדולה המופלגת ביותר מכפי המדה דהיינו כאשר הוא בבחי' הפלאת הדבר ביותר כאשר יתפלא מאד על המראה הגדולה פתע פתאום מאיזה דבר חידוש גדול ונורא מאד אז יבא לכלל התפעלות הנפש בהפלגה גדולה מאד עד שיצעק בקול רעש גדול ממילא ומאליו בלי בחירה ורצון כלל, כמו כאשר פתאום יראה אש שלהבת