תעז

יש להקדים תחלה בשרש מצות עסק התורה שגדולה מכל המצות ג"כ וכמ"ש ת"ת כנגד כולם⁶² הוא, ומוכרח לומר שזהו ג"כ מטעם הנ"ל בהפרש שבין יש מיש ליש מאין שבנשמות ומלאכים כו'. והענין הוא שבמצות ת"ת ה"ז בבחי' יש מאין ממש יותר מכל המצות, אעפ"י שהן ג"כ רצה"ע ממש כמצות תפילין וציצית וצדקה וכה"ג, אבל בחי' רצה"ע דכל המצות הן מורכבים בטעם וחכ' שבתורה שהוא כל מקור רצה"ע שבמצות ואין זה רק בחי' יש מיש כו', אך בחי' מצות ת"ת ה"ז על בחי' ח"ע דתורה עצמה כמו שהיא באה מבחי' אין ממש דהיינו מעצמות אא"ס ממש שלמעלה מעלה מן החכ' לגמרי (אפי' מח"ע דתוה"ק) וזהו ענין עוסק בתורה לשמה וה"ז לשמה לשם התורה שהוא להמשיך מעצמו אא"ס ממש בבחי' מאין ליש בחכ' שבתורה (כמאמ' דוד הי' מחבר תורה של מעלה⁶³ בהקב"ה), וכידוע דאורייתא מחכמה עילאה נפקת⁶⁴ והחכ' מאין ממש תמצא. ובזה יש ג' מדריגות, בחי' אין דח"ע דתורה כמו שהיא בטרם שירדה למטה, ובחי' יש דח"ע דתורה כשירדה למטה להיות מקור לחכ' דמע"ב, וכמ"ש בראשית ברא בשביל התורה⁶⁵ שנק' ראשית כו' דבראשית זה דח"ע דתורה הוא פנימי' ומקור לחכ' דמע"ב שנאמר כולם בחכ' עשית וכן א' בראשית דחכ' ברא⁶⁶ שהוא בבריאה מאין ליש ממש כידוע, אבל על בחי' האין דח"ע דתורה כמו שהיא בשרשה צריך להמשיך אותה בגילוי מן ההעלם זהו ענין עוסק בתורה לשמ"ה לשם התורה עצמה כנ"ל, וכמו שהי' במ"ת שהי' בחי' גילוי אור דתורה ביו"ד הדברות מבחי' העלם העצמו' דא"ס ממש, והן בכלל ענין ה' קולות שנתנה התורה כו', ועתה ג"כ ע"י כל העוסק בתורה לשמה לשם התורה כנ"ל. וז"ש קרוב ה' כו' לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה⁶⁷ שע"י קריאת התורה הוא קורא וממשיך לבחי' מהו"ע א"ס ב"ה ממש שלמעלה גם ממקור החכ' דהשתלשלות כו', וע"כ עיקר המצוה בת"ת הוא להמשיך אא"ס עצמו, ולהיכן הוא ממשיך אותו בתורה דוקא כנ"ל, וזהו באמת בתוך התורה שנק' אמ"ת, והטעם שנק' אמת לפי שבה מתגלה מבחי' אמיתית מהו"ע אא"ס ב"ה דוקא, וזהו הנק' בחי' יש מאין ממש שאין זה בשאר המצות זולתה וד"ל.

והנה עד"ז יובן ענין ה' קולות שניתנה התורה בדרך פרט. דהנה ידוע בפי' קול בכלל שזהו בחי' גילוי המשכה מן ההעלם לבד, כמו הקול של אדם הגשמי שהוא רק ענין גילוי ההעלם, כמו קול הדיבור שמגלה הנעלם וצפון שבמח', וכה"ג גם קלא פנימאה כקול המשכה דמח' מן המדות והמדות