תעה

חיצוני' דשכל ממקור השכל הנק' כח המשכיל, אבל שרש הנשמות הוא מבחי' פנימי' ועצמו' דאא"ס שמלובש בפנימי' ועצמי' דחכ' כמשל הטפה שמתהווה ממוח האב שממנו נולד נפש בדומה לה ממש שהוא מצד עצמו' ומהות הנפש ממש כו', וע"כ יש בנשמות כח המוליד להוליד נפש חדשה בדומה לה בבחי' אדם בצלם האדם העליון שהוא בבחי' א"ס ממש שאין זה במלאכים ששרשם רק מיש דחכ' כנ"ל וד"ל. ומטעם זה חומר המלאכים דק ורוחני בערך א' עם הצורה לפי שנמשך מבחי' אותיות הדיבור הצורה עם החומר יחד (כמ"ש במ"א בענין תוצא הארץ⁵⁷ נפש חי' שיצאו בצביונן ובקומתן כשור שיצא נפשו וגופו כא' משא"כ האדם שגופו מן העפר ונשמתו מלמעלה מעלה כמ"ש ויפח באפיו נ"ח כו'), ולכך אין ביכולת המלאכים לירד בלבוש גופני יותר מכפי מדתם וערכם במקור חוצבו באותיות הדיבור שנתהוו בצורה וחומר רוחני כא', אבל הנשמה לפי ששרשה מבחי' אין כמ"ש ויפח באפיו כו' שלמעלה מבחי' השתלשלות דחכ' ע"כ יש ביכולתו לירד בגוף חומרי וגס יותר ולהפוך גם אותו לבחי' אין האלקי ע"י תשובה ומע"ט לפי שאין הגוף רק כלבוש זר בלבד ואינו נחשב כלל מערכה ומהותה, וזהו הכלל שכל הגבוה גבוה ביותר יותר יוכל להשפיל א"ע ולהיות גם בגוף גשמי ולהפכו בבחי' ביטול היש לאין שאין כח זה במלאכים כלל, וראי' מן הנפילים כנ"ל. ונמצא דמה שיש הפרש בין נשמות למלאכים בב' דברים הנ"ל הא בהא תלי' והכל ענין א' וד"ל.

טו) והנה אחר כל זה יובן הטעם שבמצות פו"ר דחו"כ צ"ל שמחה גדולה יותר מכל המצות כנ"ל. דהנה ידוע בשרש ענין השמחה שבטבעה לגרום להיות בחי' גילוי ההעלם והנסתר, שהרי כאשר ישמח אדם יצא כל ההעלם המוסתר שבנפשו לגילוי, וזה הגילוי מן ההעלם שבעצמו' הנפש ממש נק' יש מאין ולא יש מיש, ואעפ"י שענין גילוי ההעלם בכ"מ הוא רק יש מיש כמו גילוי הדיבור מהעלם המח' וכן המח' מן המדות והמדות מן השכל כידוע, זהו דוקא רק כמו שבא בסדר והדרגה בהשתלשלות עו"ע כו', אבל ע"י השמחה יוצא גילוי ההעלם ממש שלא הי' נגלה כלל בסדר ההשתלשלות, ואין זה אלא ע"י שמחת הנפש בעצמה דוקא שהוא כאשר השמחה מגעת בנקודת עצמו' הנפש אז יאיר בגילוי מבחי' העלם פנימי' ועצמו' ממש שנק' יש מאין ממש, וראי' לזה ממה שרואים בשמחה העצמי' יולד רצון חדש מה שלא הי' נולד ונמשך לפי טבעו ומהותו, כמו בעת שמחת לבו ביותר ירצה גם בשונאו ויפזר הון רב נגד טבעו והוא מצד שבא העלם העצמו' לגילוי, וכן יוכל לחדש שכל וחכ' חדשה שלא הי' בערך כח שכלו כלל וכלל, וזהו בחי' יש מאין ממש. ונמצא ששרש השמחה יש בכחה להמשיך יש מאין ממש. אמנם זהו בשמחת הנפש בעצמותה ממש, אבל בשמחה בפרטי הכחות כרצון ושכל ומדות אין זה