תסח

ודיבור בהרחבה גדולה שנק' קול גדול כו' שלא לפ"ע השכל שבמוח כלל, וראי' לזה ממה שע"י שמחת הלב ביותר מכפי המדה שבאה מבחי' שמחת הנפש עצמ' ימצא בדיבור התגלות אור החכ' ג"כ ביתר מכפי כח חכמתו בעצם בהעלם (וכמו אגברו חמרא אדרדקי דלימרו מילתא כו', וכמו ר"ז דהוה בדיחא דעתי' אמר דכל חללי דעלמא²⁴ כו'), וזהו משום שבינה יתירה²⁵ ניתנה באשה יותר מבאיש כו' וכן אמר דקול מעורר הכונה שבמוח ולב כו', א"כ ודאי שיש שרש ומקור לקול ודיבור למעלה במקור דחו"ב גם למעלה מרצון ותענוג המורכב בחו"ב כו' דהיינו בעצמות הנפש ממש (שנק' רוח ממללא כמ"ש במ"א²⁶). וזהו הטעם שאמר זאת הפעם עצם מעצמי כו' ששרש בחי' המל' שהוא הדיבור בעצמות המדות דבחי' יחידה הנ"ל שלמעלה גם ממדות שברצון ותענוג כו' כנ"ל וע"כ יעזוב איש את או"א שהן בחי' המוחין דחו"ב (אפילו למקור דחו"ב שנק' עומק חו"ב כנ"ל) ודבק באשתו שהוא התפשטות דקול ודיבור וד"ל. וזהו הטעם שצריך לשמח את החתן שהוא בחי' המדות שבלב מבחי' שמחה העצמי' שבנפש כדי שיעזוב לאו"א כי נתבטל שמחה דחו"ב ממילא והי' כלא הי' לגבי שמחה העצמי' ודבק באשתו שהוא קול ודיבור להשפיע בהתפשטות גדולה מצד שמחת לבו שהיא בלתי מוגבלת כלל שאין חו"ב מגיעים לשם כלל אפי' בחי' ההעלם שלהם (והוא בחי' שיר פשוט הנ"ל).

ח) ובזה מתורץ גם הקושי' שני' דמצד עצמו עוזב לאו"א כו' שאין זה רק ע"י שמחת לבו הנ"ל דוקא, וכמו שהי' במ"ת דכתיב וירד הוי'²⁷ וידבר כו' לפי שהי' בבחי' שמחת לבו דוקא שלמעלה גם ממקור דחו"ב שזהו כמו ענין ע"כ יעזוב כו' שע"י שמחה שבעצמו' ממש דוקא כנ"ל, ועכשיו הוא לימוד התורה בקול ודיבור דוקא וכמ"ש כי על כל מוצא²⁸ פי ה' כו' שהוא ע"י שמחה שבעצמו' דוקא מטעם הנ"ל (ואעפ"י שחו"ב נק' בונים לדיבור זהו רק לעשות הצירופים כו' אבל שרש עצם הדיבור הוא בעצמו' ממש ולכך יעזוב או"א כו'). וזהו שמח תשמח ריעים האהובים שמח לדכורא ותשמח לנוק' דהיינו חו"ב שנק' או"א שיומשך בהן משמחה העצמי' שלמעלה משמחה ותענוג שבחו"ב מצד עצמו, והוא מ"ש כשמחך יצירך למדות דאדם בג"ע מקדם למקור דחו"ב כו' מטעם הנ"ל, ואז לא יהי' המוחין דחו"ב נעזבים בשביל השפעה לקול ודיבור עד שלא יהי' הקול ודיבור נפרד גם מן השכל אעפ"י ששמחה דחו"ב בטילה במציאות אבל מפני ששמח תשמח משמחה העליונה גם לאו"א שנק' ריעים