תסה

במ"א¹¹), והטעם הוא לפי שכאשר יבא העונג והשמחה בהשגה והתבוננות הנה טבע השמחה להוציא מן ההעלם לגילוי, כידוע שכאשר ישמח אדם אז יגלה כל מצפוניו, ע"כ ע"י השמחה והתענוג בהשגה תצא כל בחי' ההעלם שבה לגילוי דוקא והוא בחי' פנימי' ותמצי' המושג שלא יכיל כלי מוחו להשיג בהסבר משלים וכה"ג, וכמ"כ בראי' עין השכל דחכ' ג"כ יתגלה מן בחי' ההעלם דחכ' יותר מכמו שהוא במוח החכ' עצמה מטעם הידוע שבחי' התענוג והשמחה הוא בעצמות הנפש דבחי' יחידה שלמעלה ממקור החו"ב (וזהו מ"ם דממעמקים שכולל ב' עומקים דחו"ב כמ"ש במ"א¹²), ואז אף שנסתלקו מוחין דחו"ב בהגיע ההתפעלות ללב כנ"ל חוזרים ונגלים ביתר שאת ותמציתם ועומקם הנעלם בא לגילוי ע"י השמחה בשיר וניגון (וזהו שנק' שיר פשוט שממנו נמצא שיר כפול¹³ דחו"ב כו'), ובלא עומק דחו"ב אין השמחה בהשגה החיצוני' מועיל אדרבה יסתלק השכל יותר, כ"א בעומק דחו"ב בלב כנ"ל ובשמחה ותענוג שהן ב' תנאים הללו אז יתגלה ויתחבר תמצי' הכונה שבחו"ב הנעלם בכל פרט של קול הדיבור והיו לאחדים ממש כידוע לטועמים טעם ותענוג בהתבוננות בעומק ההשגה שבלב דוקא וד"ל.

ה) וז"ש כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות (שנתנה התורה כמ"ש וכל העם כו' וכתיב קול ה' על המים קול ה' בכח כו' וכמ"ש במ"א¹⁴), ולכאו' מה שייכות ה' קולות דתורה לענין שמחת החתן ומה צריך לשמח את החתן כו'. אך הנה ידוע במ"ש ביום חתונתו זו מ"ת¹⁵ כו' שהקב"ה נק' חתן וכנ"י שקבלו התורה נק' כלה וכמ"ש והוא כחתן¹⁶ יוצא מחופתו כו' והוא בחי' השפעה דחכ' דתו"מ בקול ודיבור לכנ"י ביו"ד הדברו' דאנכי כו' כמ"ש וידבר אלקי'¹⁷ כו', ושרש חכ' זאת דיו"ד הדברות בחו"ב שבעצמותו ית' הוא אך שיצא מן ההעלם לגילוי ממדות שבלב אדם העליון בקול ודיבור כו'. וזהו ענין ה' קולות כנגד ה' חסדים כמו קול ה' על המים בחי' המשכה דחסד וקול ה' בכח בבחי' גבורה וקול ה' בהדר בחי' ת"ת כו', ומבואר למעלה שבחי' גילוי קול ודיבור מהבל הלב מוכרח שיהי' הסתלקות המוחין דחו"ב שנמשך למדות כו', שזהו ע"כ יעזוב איש או"א כו', אך ע"י בחי' השמחה והתענוג חוזרים לבא מבחי' ההעלם והתמצית לגילוי בכל פרט דקול ודיבור דוקא, אבל בלא שמחה ותענוג כאשר משיג בהשגת השכל בחיצוני' ונדבק בה