תסד

שכלי' שמלובש בה. ויש בזה ב' תנאים, הא' כאשר לא יהי' השכל והשגה האלקי' בחיצוני' לבד שנק' חיצוני' בינה אלא בבחי' פנימי' בינה דוקא. וביאור הענין ידוע בענין הבן בחכ' וחכם בבינה⁷ כו' שבחי' חיצוני' דבינה הוא ענין הבנת והשגת השכל שנק' התבוננות בהסבר דברים עפ"י משלים וכה"ג שמזה יולד ההתפעלות בלב שאז ודאי א"א שיהי' השגה הזאת בהרחבה כאשר יתפעל בלב ויומשך מהבל הלב בקול הדיבור לפי שכבר נתקצר הרחב ההשגה מיד בבוא ההתפעלות בלב (דיסוד אימא הוא מסתיים בחזה דז"א⁸) וגם קול הדיבור מבלבל כנ"ל, אבל בחי' פנימי' בינה שנק' עומק המושג ותמציתו לאחר ההסבר שז"ש וחכם בבינה הוא שמאיר דוקא בלב יותר ונק' בינה לבא ובה הלב מבין וכמ"ש במ"א ונק' כונה שבלב (בל"א ער דער הערט דעם שכל אין הארץ כו'), אז ודאי יאיר פנימי' הלב בקול ודיבור בכל פרט ופרט, וכמו שנראה בחוש בקול הניגון ושיר שיוצא מהבל הלב לדיבור שהוא לפי אופן הכונה שבלב מבחי' תמצי' ההשגה שהי' במוח בינה באריכו' (וכשיר הלוים וכה"ג בשיר המלאכים כו') וכמ"ש לבי ובשרי ירננו כו' וחסידך ירננו⁹ וכה"ג בקול הדיבור אין זה מבלבל אדרבה מגלה כל עומק התפעלות שכליי' שבלב שנק' שיעור בלב כמ"ש נודע בשערים בכאו"א לפום מה דמשער¹⁰ בליבי' דוקא, שזהו ענין הלב שומע וכן הלב רואה ראיי' עין השכל שהוא בחי' עומק חכ' שהוא בבחי' ראי' כידוע בענין ראי' ושמיעה שהן בחו"ב שבלב דוקא כמ"ש במ"א ע"פ ממעמקים עומק חו"ב שבלב דוקא וד"ל.

ד) והתנאי הב' הוא בחי' התענוג והשמחה שבהשגה והתבוננות האלקי' שישמח ויתענג מאד באותה ההשגה האלקי' ולא תהי' בחיצוני', דאם ההשגה היא רק בדרך מח' עיוני' בעיון השכל באיזה דבר חכ' אז כשיבא לכלל דיבור בקול יבוטל כנ"ל אלא ידבר בחשאי כנ"ל, אבל כאשר התפעלות התענוג ושמחה בהשגה אלקי' אז יבא מן הלב לקול הדיבור ג"כ בשמחה ותענוג ממילא מכוון דוקא לפי ענין ההשגה ולא יבלבל כלל את הכונה שבמוח כמו שהיא (וכמ"ש לבי ובשרי ירננו כו' וכשיר הלוים שהי' בהתפעלות שמחה ותענוג גדול), ואין השכל והשגה מתקצר כלל אדרבה מתפשט ומתגלה ביותר (והוא בחי' התגלות ע"י בבינה בשיר הלוים כמ"ש ועבד הלוי הוא כמ"ש