תסג

ב) וזהו ענין ע"כ יעזוב איש שהן המדות שבלב את אביו ואמו בחי' חו"ב שבמוח המולידים אותו עד שנסתלקו לגמרי ודבק באשתו שהוא כלי הקול ודיבור שמשפיע להן דהיינו מפני שצריך לידבק באשתו שהוא בחי' הדיבור וחושק בה יותר משיהי' בחי' מקבל מאו"א שהן בחי' המוחין שבראש כו'. ולהיפך כאשר רוצה לידבק בשכל והשגה שבמוח בהרחבה ולהיות מתפעל בזה בלב אז הלב נמשך ונדבק אחר השכל והשגה בעומק ומוכרח לעזוב את הקול ודיבור שלא יומשך מן הלב לקול ודיבור בהתפעלות ורעש אלא ידבר בחשאי (וזהו ב' מיני עבודה שבלב, א' ההעמקה וההתקשרות בשכל והשגה אלקי' בהרחבה והתפשטו' שהלב עולה אל השכל וממילא יהי' דבריו בחשאי וממילא כו', והב' אחר ההתבוננות שממנה נולד ההתפעלות שנמשך התפעלות הלב בדיבור דוקא שאז נסתלק השכל ונתקצר), והן ב' הפכים שא"א שיהיו שניהם כא' ברוחב ההשגה ובהרמת קול ודיבור שיוצא מן הלב שהרמת קול בהתפעלות הלב בלבול השכל הוא והרחבת ההשגה ימנע הקול ודיבור (וכמו שרואי' בחוש במי שטרוד בעיון שכל ימעיט הדיבור ומי שמרחיב הדיבור בהתפעלות יסתלק הרחבת השכל כו', וגם בחכמי' שמלמדי' חכ' דבריהם בנחת דוקא ולא בקול רם מטעם זה וד"ל. ואעפ"י ששרש צירופי האותיות הוא מבחי' החכ' דוקא שאבא יסד ברתא⁴ כידוע, היינו רק שרש⁵* הצירופים שמאליהם נעשה ממקור החכ', אבל קול הדיבור בא מהבל הלב דוקא שכבר נתפעל מהשכל ומבלבל הוא את השכל כו'). וזהו ע"כ יעזוב איש את אביו ואמו שהן המוחין אז ודבק באשתו שהוא קול הדיבור כו' ואם אינו עוזב או"א לא יוכל לדבק באשתו שהוא הדיבור (ואעפ"י שהדיבור שהוא בחי' המל' ג"כ נבנה מאו"א כמ"ש ויבן ה' אלקי'⁶ את הצלע כו' וכמאמר והתקין לו ממנו כו' לפי שבנין המל' עצם מעצמי כו' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת כמו שהדיבור נמשך מהבל הלב דוקא ע"כ יעזוב או"א הבונים לדיבור ודבק כו'), וזה פלא גדול למה יעזוב או"א כו' ולא יהי' אור השכל וההשגה בשלימות בשעה שמדבר בהתפעלות הלב (וכמ"כ למעלה בחי' המוחין דאו"א שבמדות דז"א דאצילות מסתלקים בשעה שנמשך ומשפיע לקול ודיבור די' מאמרות מטעם זה דבחי' המל' עצם מעצמי כו' כי מאיש לוקחה זאת מבחי' הבל הלב העליון כו' ע"כ יעזוב איש העליון או"א דאצי' ודבק כו' כידוע שזהו בחי' יחוד דזו"נ דאצי' שנק' איש ואשה למעלה כו').

ג) אך הנה יש עצה לזה שלא יבלבל הקול ודיבור כלל את השכל והכוונה שבמוח אלא אדרבה יוכל להיות כל אמיתית הכוונה והשכל האלקי' שבמוח בכל פרטי קול הדיבור עד שלא יהי' אף קול ודיבור א' בלתי כוונה