תסא

וזהו שא' שמח תשמח, שמח לדכורא ותשמח לנוק' (או תשמח לע"ל אחר תשלום הבירורים דכל מעשה המצות בפרט שיהי' למעלה ממדריג' דאדה"ר וחוה קודם החטא לפי שנעוץ תחילתן בסופן דוקא כידוע), שהן ריעי' האהובי' ביחד דמשפיע ומקבל (עד רום המעלות גם בת"ת ומל' דא"ס עצמו), שהוא ע"י בחי' השמחה שבעצמותו ממש עי"ז יוכל להיות כח ועוז בחו"כ מ"ה וב"ן שבכל הפרצופים להתייחד ולהוליד כו'. כשמחך יצירך בג"ע מקדם מקדמונו של עולם³⁰² ששמח לאדה"ר ואשתו בחופתם שעשה להם, והיינו מבחי' שמחה שבעצמות המשיך כח ועוז השמחה באו"ח שישמחו גם הם בחופה שלהם (כמו עד"מ מי שרוצה לשמח לריעהו צריך שיהי' הוא בעצמו בשמחה גדולה ביותר עד שמחמת זה יוכל לפעול אורה ושמח' בחו"כ (וכמו שמרקדים לפני החו"כ כו'), כטבע השמח' העצמי' שפורץ גדר לצאת ממקומו שלא בערך והדרגה כלל, והיינו לפי שבהתכללות דכר ונוק' יחד שורה מאח"פ ממש דאדם אדמה לעליון ממש (אע"פ שלא אדם הוא, אבל בחי' שלימות דהתכללות דאדם מעורר למהו"ע ממש שלמעלה מבחי' משפיע ומקבל, וע"כ משמחתו העצמי' דוקא שהוא שלימותא דכולא באח"פ ממש הוא ששמח לאדה"ר שכולל כל הנשמות דדכ"ר ונוק' שיהי' מכחם שמחה בכל זיווג חו"כ בפרט שיוכלו עי"ז להתייחד ולהוליד תולדות כו'. וזהו הבקשה שכך יהי' שמחה דעכשיו לריעים האהובים בכלל ובפרט עד למטה כמו למעלה ממש, והוא כמו ששמחך יצירך בג"ע מקד"ם מקדמונו של עולם ממש כנ"ל וד"ל. ומה שא' כשמחך לשון יחיד אעפ"י שמסיים משמח חתן וכלה, היינו לפי ששמחת הכלה שהיא חוה שהיתה אחת מצלעותיו נכלל בשמחת אדה"ר, שמשמחת חתן יומשך שמחת הכלה דוקא (וכמו שמח לדכורא ואח"כ תשמח גם לנוק'), אעפ"י שבשמחה דעצמות ממש נכלל המקבל במשפיע (כמו כי הוי' הוא האלקים) רק בירידת האור והשמחה למטה משמח חתן ואח"כ כלה כמו ואל אישך³⁰³ כו' דאשה בעלה משמחה אחר הנשואין כו'. אבל לע"ל נאמר אשת חיל עטרת בעלה³⁰⁴ שיהי' מעלת הכלה למעלה מן החתן, ע"כ א' בברכה האחרונה משמח חתן עם הכלה שהכלה עיקר, וכמ"ש במ"א בביאור זה באריכות³⁰⁵ וד"ל.