תנט

או"א שהוא חו"ב יש בכל עולם לפ"ע דוקא, והוא שמתצמצם ויורד מחו"ב שבעצמו' המאציל באצי' ע"י פרסא הנ"ל, וכן מאצי' לבריאה, עד חו"ב שבמל' מעשי' שנק' גם הוא שבת קודש כמ"ש כי קודש הוא לכם, כי בעוה"ז השבת הוא כפשוטו שבו שבת מכל מלאכתו ממש בפ"מ כו' שזהו מה שכולם בחכ' עשית בפ"מ, וכן ביו"ט במוחי' דאימא שנק' מקראי קודש כו', ועכ"ז או' וקראת לשבת עונג²⁹⁶ העליון דפנימי' עתיק עד פנימי' התענוג הפשוט שבעצמות א"ס ממש, וכן ביו"ט נק' מועדים לשמחה בשמחה שבעצמותו ממש, ואין כל המסכים והעלמות מסתירים כלל וכלל, וכך הוא מ"ש בע"ח דכל עיקר המצות אינו רק להוסיף אור באצי'²⁹⁷ לבד דמשמע מזה שאין תוס' אור זה שע"י המצות מגיע למטה בבי"ע רק ע"י העלמות ומסכים כנ"ל אבל באמת אינו כן דכל המסכים והצמצומים אינם מסתירים כלל וכלל, רק בתנאי כשיש שמחה ש"מ דוקא מטעם הנ"ל, כי מצד שהמצוה הוא בחי' פנימי' רצה"ע ויש בה שמחה שעשה נח"ר ליוצרו ממה שנעשה רצונו ה"ז מגיע בבחי' שמחה ש"מ זו עצמה בבעל הרצון עצמו שמצד רוממות עצמותו שלמעלה גם מן העונג כו' כנ"ל, ובחי' שמחה שבעצמותו שנעשה משמח' ש"מ שלמטה ה"ז בא ומאיר למטה מטה בבחי' דילוג המדריגות שלא לפ"ע סדר ההשתלשלות לגמרי עד שמאיר למטה כמו שהוא למעלה ממש (ואין כל צמצום מסתיר לפני אור שמחה העצמי' הזאת שבאה משמחה של מצוה ובוקע כל מסך ואפי' בצמצום הראשון דישת חושך סתרו שנק' מק"פ כו' דקמי' כחשוכא כאורה ממש) (וראי' לזה ממה שנתלבש שמחה העצמי' שבבחי' מקיף העליון בסכך דסוכה ובענני כבוד כו' וד"ל).

וזהו תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה וטוב לבב מרוב כל יותר מכל חיי העוה"ב שאינו רק אור א' משעשועים וחדוה העליונה שבמקומו העצמי' (ופי' הפשוט מרוב כל דכל טוב העליון שהגיע להם בעבור הטוב דמצות בא"י שאז נמתק הדין בשרשו כשהוא בעצם הטוב שהתענוג והשמח' הוא כא' ממש והכל בעבודה דבמצות דוקא מרוב כל כו'). וכך גם עתה בשמחה של מצוה רק שהוא בטוב לבב אעפ"י שאינו מרוב כל אדרבא מן המיצר ודוחק ועכ"ז שמחים בשמחה של מצוה, נמשך עי"ז ממקור הברכות יותר, והוא הברכה דעוה"ב (שנק' ברכת ה' תעשיר כו' כידוע²⁹⁸) שאחר הגלות דוקא שיבא מחמת שמח' ש"מ (כמו השמחים ביסורים א' ואוהביו²⁹⁹ כצאת השמש בגבורתו שנמתקו כל הדינים בשרשם, והוא מה שכל הקללות יהופכו לברכות אעפ"י שהי' זה תחת אשר לא