תנז

שהוא בשמחה שבעצמותו ממש, והיינו מה שא' ונעשה רצונו זה במצוה זו כו' (ואין זה נק' אתדל"ת בהעלא' שגורם המשכה מאחר שאין זה מצד עצם הרצה"ע שבמצוה זו אלא ממילא יאיר בשמחה ש"מ זו למעלה בבחי' שמחה דעצמיו' בעל הרצון כו' וד"ל).

אך עכ"ז עדיין אין זה מובן דלמה דוקא בשמחה ש"מ, הלא גם בלא שמח' מצד עונג הפשוט שמאיר בעונג פרטי הזה (מאחר שבפנימי' ועצמי' אין לחלק בין פרט לכלל כנ"ל) מעורר לבחי' התענוג הפשוט והוא הנח"ר שא' ונעשה רצונו עכ"פ, ואין ענין שמח' ש"מ מגיע רק בשמחה העצמיות שזהו התענוג הפשוט והיינו הך. ועוד למה בשמח' ש"מ דוקא דמטעם שא' ונעשה רצונו לבד זה יוכל להיות אף ברצון שאינו ש"מ כלל כמו ברצון ועונש שבחסד דמע"ב וכמו וירא את כל אשר עשה שזהו שנשלם כרצונו בתחילה כו' כנ"ל שמגיע ג"כ בתענוג ושמחה הפשוטה שנק' טוב מאד כנ"ל. אך הנה צריך לומר שיש בזה ב' תנאי' דוקא, הא' בשמח' דוקא שהוא למעלה מן העונג כנ"ל שהשמחה מגיע ברוממות העצמות דנפש ממש שלמעלה מהגבלת העונג העצמי ג"כ (מאחר שיוכל להפוך הטבע בשמחה העצמי' מעונג להיפוכו וכמו"כ מצער לעונג כמו למאוס באוהבו ולחפוץ בשונאו כו'), וזהו מה שיש בכח השמחה לגלות הצפון כנ"ל, וא"כ גם שמחה זו ממה שנשלם ונעשה כרצונו מגיע ברוממו' העצמיו' שלמעלה גם מתענוג הפשוט הנ"ל ואין הפרש בשמחה בין פרט לכלל כנ"ל, ואמנם תנאי הב' שיהי' שמחה זו במה שהוא פנימי' ועצמי' רצונו דוקא כמו שמחה ש"מ שאז שמחה זו מגיע בעצמות שמחת הנפש שבעצמותו ממש שלמעלה גם מן התענוג שבעצמות בכלל, כמו שיש הפרש בזה גם בדבר פרט בין שמחה לעונג כנ"ל, וזהו שרש ענין שמח' ש"מ בפרט שזהו כמו בכלל משא"כ בעונג שבפרט כו' וד"ל. וזהו ההפרש בין עצם רצה"ע שבמצו' שע"ז א' אם צדקת מה תתן לו כו', לפי שאינה מגעת רק עד שרש הכללי של אותו רצה"ע שנק' רצון פשוט, ושרש רצון פשוט הזה בתענוג הפשוט לבד כו', אבל שמח' ש"מ זו מגעת למעלה גם מתענוג הפשוט, והוא בבחי' שמחה שבעצמותו ית' שמגיע ברוממו' העצמיו' ממש (שלמעל' גם משעשועי' העצמי' שמאיר בעוה"ב משכר מעשה המצות כנ"ל וד"ל). וראי' לזה ממה שמצינו בכתבי האריז"ל שכל מה שהגיע האריז"ל למדריגה גילוי אליהו ורוה"ק בגילוי סודות הקבלה האמיתית הכל מן שמחה ש"מ בלבד²⁹², שזהו רק מה שהי' שמח בשמח' ש"מ כפשוטו דוקא, והוא רק לעשות נח"ר ליוצרו שעשה רצונו אף שלא הי' יודע עדיין בטוב טעם סוד ה' במצות כלל והי' עושה