תנב

מגיע בשעשועים העצמיי' כנ"ל וד"ל. אך הנה יש להקדים ענין א', והוא מה שיש הפרש גדול בין שמחה ועונג בדבר פרטי דאינו רק חלק א' קטן הנבדל מן העצמו' ממש אעפ"י שהוא ג"כ בחי' עונג ושמחה עצמי' ופשוט שנמשך מעצמו' התענוג הפשוט והיולי כנ"ל, ובין השמחה ותענוג ושעשועים העצמי' שבעצמו' ממש שכל עצמותו נכלל ומתאחד בתענוג פשוט ועצמי' ההיולי שבלתי מתחלק לדבר פרט כלל כמו ברצון ועונג פרטי. ויובן זה במשל התענוג העצמי הפשוט שבנפש האדם עצמו שכולל הוא כל מה שעתיד להתפעל בעונג ורצון פרטי כו' שבודאי הוא בהעלם גדול בעצמות הנפש ולפרקים יוצא בגילוי מן ההעלם הזה והוא שמחת הנפש בעצמי' הנ"ל כמו ביום חתונתו וכמו בגמר מלאכתו באיזה בנין נאה שמשתעשע בו ביותר שתענוג שעשועים זה הוא בעצמות הנפש ממש ולא בחלק פרטי בדבר רצון וחכ' פרטי' כלל, אבל העונג ברצון פרטי באיזה דבר מה כמו במלאכת הבנין בפרטי הרצון שבכל דבר שבבנין בפרט או בעונג שבחכ' הפרטי (וכן בשמחת לבו בחתונתו או בחתונת בנו בדבר הפרטי), אעפ"י שהפרט הזה גם הוא עולה אל הכלל שבו בתשלום המלאכה שנשלם כל רצונו בכלל שאז מתענג ומשתעשע בעצמותו ממש (בכח היולי שבתענוג הפשוט כנ"ל), עכ"ז אינו אלא חלק פרטי לבד שנמשך מכללות העונג והרצון שיש לו בנפשו בכללות הבנין (או בפנימי' ביותר בתשלום רצונו בחתונתו לאחר שלקח אשה בחופה) שאין לו ערך כלל לגבי עצמות התענוג שבנפש, אעפ"י שגם מה שמתענג בעצמו ממש אחר תשלום הבנין בכי טוב ויפה ברצונו זה ג"כ רק ממלאכת הבנין בכי טוב, וא"כ גם תענוג זה מורכב הוא בדבר מה, ואף שהוא בכלל הבנין מ"מ נחשב הוא כמו פרט וחלק א' ממש לגבי כח עצמיות התענוג שבנפש שבלתי מורכב בדבר מה כלל כידוע שהוא בבחי' עצם אור פשוט לגמרי, הענין הוא דמה שמשתעשע בעצמו' אחר ראותו טוב המעשה (או מאשר נשא אשה ולקח מקח טוב וכה"ג) זהו שעולה בעצמות התענוג ממש שבלתי מורכב כלל, ואעפ"י שאין ערך לתענוג הזה המורכב בדבר מה לתענוג הפשוט ההיולי, הרי יש הפרש בזה בין כשמתענג מצד עצם הדבר ובין שמתענג מצד שנשלם כרצונו הפשוט שעולה במקור הכללי של כל רצון ועונג שזהו בעצם אור התענוג הפשוט לגמרי, רק שמה שנעשה המלאכה בכי טוב שמתענג מעצם הדבר בכללותו דוקא הוא שגורם התענוג הפשוט ממה שנשלם הכל כרצונו, שאין זה מצד עצם הרצון בכל פרט רק ממה שא' וכן נעשה שהוא המכוון בכללותו לפנימי' התענוג שבעצמו עד שכל עצמו ופנימיותו נמשך בתענוג זה, והוא השמחה העצמי' שבנפש שתשמח בעצמה ממש מגמר טוב הבנין או המקח שלקח ממה שנשלם הכל כרצונו בעצמותו, שזהו רק ממה שנעשה רצונו, ואמנם עכ"ז פנימי' רצונו בזה דוקא הוא שגורם השמחה בנפשו אח"כ מכללותו ושלימותו שיגיע בשמחת הנפש מצד עצמה ממש, אבל בדבר שאין פנימי' רצונו בזה כ"כ שלא ישמח כלל ממה שנעשה כרצונו שאין זה מגיע לעורר