תנא

עוז וחדוה במקומו²⁸¹ דוקא שהוא במקומו העצמי ממש שנבדל בערך לגמרי אפי' מפנימי' דקו"ח (שהוא בתו"מ שלמעלה כנ"ל) וחדוה ושמח' זו שבעצמות ממש שבלתי מורכב ומלובש אפי' בשמח' דתוה"ק, ואעפ"י שא' בה ואהי' אצלו שעשועי'²⁸² אצלו ממש, אין זה ערך כלל לבחי' שעשועים וחדוה שבמקומו ממש (שזהו עצם הרוממו' העצמי, כמו בבחי' יחיד' שבאדם שנק' שמחת הנפש בעצמה ממש שלמעלה גם ממדות וחכ' העצמי' שכלולי' בה כו' כנ"ל). ועכ"ז הרי מובן ממילא ששמחה זו העצמי' ממש מתלבשת בשמח' ש"מ דוקא להיותה באה בהתלבשות גשמיות בסוף מעשה דוקא דנתב"ס דוקא כנ"ל, שזהו שנתאוה כו' ששרשה ודאי מגיע בשמחה העצמי' דא"ס כו' (כמו שאו' וישמחו ב"ך ב"ך ממש כו' כנ"ל), ודוקא שמחה ש"מ במעשה דוקא ולא שמחה אחרת זולתה אעפ"י שהשמחה תהי' בהשגו' דשם הוי' ואלקי' בבחי' סובב וממלא עד רום המעלות במל' דא"ס שלפני הקו"ח כנ"ל, דכ"ז ודאי אין ערך כלל לשמחה שבעצמות א"ס שא' עוז וחדוה במקומו ממש כנ"ל, ובודאי א"א לומר דשמחה כזו באתדל"ת בהשגות דהוי' ואלקי' אפי' בנשמות דבריא' וגם באצי' יוכל לעורר השמחה וחדוה שבעצמות ממש (ומ"ש כי חדות הוי' היא מעוזכם²⁸³ זהו בשמחה ש"מ דוקא כמו בשמחה שבחג וכה"ג שהוא מצוה בפ"מ ולא מטעם שמחה שבהוי' למעלה בבינ' ומדות כו'), אך היינו בסתם שמחה שיוכל לבא בהשגת הנשמות ועולמות העליונים בסובב וממלא שאינו רק באור וזיו הנמשך ממל' דא"ס בצמצום דקו"ח כנ"ל, אבל שמח' ש"מ בגשמיות (אף שאינו אלא תוס' אור בשמח' בהוי' דאצילות כנ"ל) כמו ויספו ענוים בהוי' שמחה²⁸⁴ כו' וכה"ג מ"מ מגיע שמחה זו בשמח' וחדוה שבמקומו העצמי' ממש מטעם הנ"ל שזהו מה שנמלך בנש"צ ונתאוה כו' שזהו עצמו' השעשועים במלך כמו שהוא מרומם בעצמו ממש כנ"ל. ולכן דקדק לומר תחת אשר לא עבדת בשמח' כו' שזהו שמח' ש"מ דוקא ולא שמחה אחרת שמצד אור א"ס הבא בהשגה בנשמו' למעלה כנ"ל.

[לו] אך הנה עדיין²⁸⁵ יש להבין בזה, דמאחר שעיקר הטעם הוא רק ביתרון מעלה שבמצות בפ"מ לבד מצד שסוף מעשה עבמ"ת וכנ"ל דזהו מה שנמלך כו' שמפני זה מגיע בעצמות התענוג הפשוט שמפני זה דוקא נמשך הרצון הפשוט במל' דא"ס כנ"ל, א"כ זהו רק מצד עצם המעשה דמצות דוקא (כמ"ש לעשות חסד כו' בארץ כי באלה כו') א"כ למה דוקא בשמחה ש"מ מעורר לשמחה ותענוג שבעצמות גם בלא שמחה מצד המצוה בעצמה דוקא