תנ

שום מונע מבית ומחוץ ויניח ה' מכל אויב ומקטרג, וזהו עיקר הברכה שישב שלום ובטח כו', וכברכות האבות וא"י²⁷⁷ כידוע. ועוד אינו מובן בגוף ענין וטעם בשמחה ש"מ שגורם להמשיך ממקור הברכות למעלה מקו המדה כנ"ל, דזהו פלא לכאורה, דאם גופה של מעשה המצוה שהוא פנימי' רצה"ע כו' אין אתדל"ת מגיע לשם כלל כמ"ש אם צדקת כו' האיך שמחה ש"מ תגיע לעורר שמחה שבעצמו' מאחר שהשמחה שלמעלה אינה באה רק מן השמחה שלמטה ושמחה שלמטה אינה רק מצד המצוה ונק' שמח' ש"מ א"כ היינו הך ממש (ומה שהשמחה פורץ גדר זהו לא יועיל לענין שמחה העצמי' ממש שאין ערוך אליו כלל וכלל כנ"ל).

אך הנה שרש הדברים הוא בטעם הדבר הנ"ל ששמחה ש"מ דוקא מגיע בשמחה שבעצמות הנ"ל, להיות מבואר למעלה בענין המאמר דבמי נמלך בנש"צ כו' שנמלך בהן על בחי' מח' ורצון הפשוט הזה שבבחי' מל' דא"ס להיות מל' כ"ע אם יהי' לו רצון ותענוג בזה אם לאו בנש"צ, שזהו שא' לכבודי בראתיו²⁷⁸ לכבודי ממש שהוא פנימי' דמל' דא"ס כנ"ל, והוא מה שיהי' לו דירה בתחתונים דוקא ע"י תומ"צ בפ"מ ע"י נש"צ שהוא למעלה יותר מתענוג ורצה"פ שבתו"מ למעלה כי סוף מעשה דוקא עלה במ"ת כו'. ולפי"ז הגם שמצד עצם רצונו וחכמתו העליונה שבתו"מ ש"מ לא הי' לו רצון ותענוג העצמות ממש במל' דא"ס להיותו בעצמותו ומהותו נבדל בערך גם מהם כנ"ל בענין למתב"כ אפי' מח' דתו' הקדומ' כו', אך בשביל תו"מ בפ"מ למטה דוקא בזה נתאוה להיות לו ממש דירה בתחתונים, והוא מה שנמלך בנש"צ דוקא, (והוא מב' טעמים כא', א' מה שנש"צ עלו במח' העצמי' ופנימי' כמ"ש מ"ה שמ"ו ומ"ה שם בנ"ו²⁷⁹, והעיקר טעם הב' מה שנש"צ ירדו למטה דוקא בקיום תו"מ בפ"מ כמ"ש לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ דוקא כי באלה חפצתי²⁸⁰ בפנימי' המח' כנ"ל). והנה מובן מזה עכ"פ שכאשר נמשך רצון ומח' במח' זו דמל' דא"ס ע"י נש"צ כנ"ל זהו שנמשך מבחי' עצמות התענוג ורצון הפשוט הכללי ההיולי שבעצמות א"ס ממש שנק' בחי' שעשועי המלך בעצמו ממש שבלתי מורכב בדבר מה כלל אפי' לא ברצון ומח' דתו"מ ש"מ כנ"ל (בשביל שיהי' לו דירה בתחתונים כו', וכמ"ש כל הנק' בשמי ולכבודי ממש כו' כנ"ל). והיינו ענין ובחי' השמחה העליונה שבעצמותו שהשמח' ושעשועי' ענין א' הוא כמ"ש