תמז

(וכמבואר למעלה דאפי' מח' הקדומה דמל' דא"ס אינו רק הארה אחת מעצמו' א"ס ב"ה ממש והמח' הזאת הוא מקור הראשון לכל ההשתל', וא"כ גם כל בחי' תוס' אור באצילות מן ההעלם ע"י המצות אינו רק מבחי' מח' זו דמל' דא"ס כו'), והטעם הב' מצד בחי' המשכה זאת שגם שבאה ממקור היותר ראשון בהשתל' (שהוא מל' דא"ס בקו"ח כנ"ל) הרי היא מתעלמת ומסתתרת בכמה ריבוי מיני צמצומים מאד עפ"י סדר של ההשתל' שנמשך ע"י מאמר קו המדה מעילה לעילה במיעוט אחר מיעוט לפ"ע מדריג' כל עילה שנבדלת בערך לגבי עלול שמקבל ממנו (וכנ"ל בירידות הרצון בשכל ושכל במדות כו' עד בחי' המעשה), והיינו שנתמעט האור האלקי בכל עולם ועולם לפי מה שהוא מקבל מעליון הימנו והיינו לפ"ע מספר ריבוי העולמות דבי"ע שמשתלשל ויורד במיעוט האור מאחד לזולתו כנ"ל, עד שבהגיע האור הזה למטה מטה ביותר שהוא עוה"ז השפל שלנו ואחרון מכולם לא יגיע הארה זו רק בתכלית הצמצום וההסתר במיעוט היותר אחרון כנ"ל, (והוא ע"י ריבוי המסכים והעלמות בהתלבשות שונות בכמה צירופים שונים באותיות דשם אלקי' כמו בלבושים דמ"ח צירופים האחרונים שיש שם יניקה גם לע"ש דנוגה דעשי' ונק' אדמת בני חם²⁶⁹ כידוע), ואז ודאי יוכל להיות שגם הקליפות דנוגה דעשי' יכולי' גם הם לקבל יניקה בתוס' אור וחיות ביתר מכפי המדה הקצובה להם במאמ' דקו המדה דקץ שם לחושך כו', להיות כי אור זה בא במיעוט וצמצום והסתר גדול ביותר וזהו סיבת ענין יניקות ודיני' קשים שמתאחזים גם ביחוד זה שנמשך מלמעלה (והוא לפי שיש כמה אלקי' אחרים שרוצי' גם הם לקבל יניקה מהקדושה האלקי' שבכל יחודים עליונים כמ"ש בזוהר בענין הכרוז²⁷⁰* כו') (וזהו כשעושין המצוה בלא כוונה כלל גם לא לצאת י"ח רק מצות אנשים מלומדה בלבד, וכש"כ כשעושה רק להתייהר ולקנות לו שם כו' וכשעוסק בתו"מ שלא לש"ש שמוסיפין כח ועוז לק"נ, וגם זה מצד ריבוי העוונות שגוברים על המצות וכידוע דכל עבירה מכבה מצוה²⁷¹ כו' ובכיבוי והסתלקות האו' דקדושה מן המצוה אז יהי' תוס' יניקה בק"נ עד שיהופך מן הברכה לקללה, והוא מצד ריבוי הדינין והקטרוגין שימצאו על בנ"י מצד קרבתם של הקליפות להקדושה יותר מאחר שניתוסף להם כח ועוז מן הקדושה עליונה עי"ז שגם לה יש מקום לקבל בקדוש' מחמת חלק הרע המעורב בטוב ביותר, שזהו היפוך עיקר ענין התו"מ שהוא רק לברר ולהבדיל בין הטו"ר דוקא, וע"כ ממילא מסתעף מזה ריבוי הדינין והקטרוגים הקשי' אעפ"י שהעבודה במצות בפ"מ הכל בשלימות