תמה

המצוה בכוונה ורעותא דליבא שכרו בגעה"ע ושלא בכוונ' בגעה"ת כמ"ש בפע"ח²⁵⁹), ויוכל להיות שהמעשה בלא כוונה וטעם רק לצאת י"ח לבד בקבלת עומ"ש פשוטה למעלה יותר כמ"ש סוף דבר כו' דסוף מעשה דוקא הוא שעלה במחשבה תחילה ונעוץ תחילתן²⁶⁰ בסופן דוקא (וכמ"ש במ"א שזהו בחי' כתר שם טוב דמשיח שא' הקים על עולה של תו"מ²⁶¹ שמגיע למעלה מן החכ' וטעם דמצות שהוא בבחי' כתר שבכתר כו'), וכמו שא' היום לעשותם ולא המדרש עיקר²⁶² אלא המעשה ועל בחי' המעשה דוקא הוסד יסוד כל השכר דעוה"ב, וגם בעוה"ז אע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא²⁶³ הרי האדם אוכל פירותיהן בעוה"ז כו', וכמבואר בתו' כמה פעמים כמפורש ע"ד הפשוט שהברכה והקללה תלוי' רק במעשה לבד, כמו והי' אם שמוע תשמעו כו' ונתתי מטר כו' אם בחוקותי כו' וכתי' ראה נתתי²⁶⁴ לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעון כו', שנמצא העיקר הוא המעשה דמצות מצד עצם המעשה דוקא אף בלא שמחה, ומה שא' עבדו את ה' בשמחה²⁶⁵ זהו להוסיף אור גדול כשעובד ה' בשמחה אבל מפני מניעת השמחה לא יגרע אור הברכה והשפע אלקי' שהוא תלוי ועומד רק במעשה המצוה מצד עצמן דוקא כנ"ל וד"ל.

אך הנה אנו מוצאים מפורש בתו' שהשמחה שבמעשה המצות הוא עיקר גדול הרבה יותר מגוף המעשה דמצות עד שבמניעת השמחה במצות אעפ"י שעובד עבודת מעשה המצות בפ"מ אבד כל הברכה שניתנה לעושי רצונו ית' במצות ונהפך ח"ו לקללה דוקא, וזהו באמת פלא גדול, והוא מה שמצינו שבקללות חמורות שבפ' תבוא בסיום כל הקללות שנזכר מקודם א' תחת אשר לא עבדת²⁶⁶ את ה' אלקיך בשמחה וטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך כו' ברעב ובצמא (וקללות האלה שמזכיר עבור מניעת השמחה מטוב לבב לבד הן יותר קשים מכל הקללות שהזכיר קודם על מניעת המעשה דמצות לגמרי, והוא במ"ש ובאו עליך כל הקללות כו' כי לא שמעת בקול ה' אלקיך לשמור מצותיו כו', וגם יותר מקללות שאו' ע"ד מיעוט היראה במ"ש אם לא תשמור לעשות את כל דברי כו' ליראה את ה' כו' והפלא²⁶⁷ ה' כו', וגם שהשמחה עם היראה במעשה המצות מעיקר העבודה, וכמו שא' עבדו את ה' בשמחה וכן