תמד

בבחי' גילוי אור דשמחה זו הפרש בין היותר עליון ליותר תחתון מאחר שאין אתדל"ת מגיע לשם כלל. וזהו שמבקשים שמח תשמח לריעים האהובים גם ביחוד כל פרט בהוי' ואלקי' עתה כשמחך יצירך לאדה"ר משמחה העצמי' שלא ע"י אתדל"ת כלל (כמשי"ת).

[לא] והנה הגם שמבואר למעלה שאין כל אתדל"ת מגיע למעלה לעורר לשמח' העליונה בעצמות אא"ס כ"א מאליו ומעצמו דוקא באתדל"ע מצד עצמו לבד כי אין אתדל"ת מגיע לשם כלל (אפי' מן המצות כנ"ל), אך הנה עכ"ז יש דרך אחרת שיהי' בחי' אתדל"ע בבחי' שמחה העליונה בעצמו' ממש ע"י אתדל"ת דוקא ויהי' באותה המדריגה דשמחה העליונה הנ"ל שמצד עצמו לבד, ואמנם לא ע"י העלא' מ"ן ממעשה המצות מצד עצם המעשה והוא רצה"ע שמלובש בהן שהרי הוא ית' עצמו למעלה גם מקדושת המצות (כנ"ל במ"ש יכול כמוני כו'), אלא רק מצד שמחה ש"מ דוקא שמגיע למעלה מגוף מעשה המצוה וע"כ ביכולתם לעורר לשמחה עליונה הנ"ל שמצד עצמותו לבד הגם שהוא נבדל בערך גם מן המצות כנ"ל להיות ירידת בחי' אור העצמו' מן ההעלם ממש כמו שהוא למטה כמו למעלה ממש בשוה באור פני מלך חיי' בשמח' רבה ויתירה (כמו בהארת פני הוי' בירידתו על ה"ס כמו שהוא למעלה ממש בא' אנכי הוי' כו', ואעפ"י שזה הי' מצד שמחה העצמי' שפורץ גדר כו' וכמ"ש ביום שמחת לבו, עכ"ז ה"ז הי' הסיבה לזה ממה שא' בתחילה כל אשר דיבר ה'²⁵⁷ נעשה כו' באהבה ורצון ושמחה כידוע). והנה להבין זה דלכאו' זהו פלא גדול מאד, דאם מצד עצם המצוה שהוא פנימי' רצה"ע ממש (שע"ז א' רחב"ה מצות"ך מא"ד כנ"ל) לא יוכל לעורר שמחה העליונה שבעצמו' ממש, וע"י שמח' ש"מ דוקא יכול לעורר שמחה העליונה, (דהלא ודאי כמו שהמצוה עצמ' שרשה בפרט רצון וחכ' כו' שבא בבחי' השפעה מאח"פ כו' כך הוא גם השמחה ש"מ ששמח במעשה שלה שעשה נח"ר ליוצרו שעשה רצונו כו'), (לפי שבאמת עיקר ענין השמחה העצמי' בעצמו' דא"ס ממש זהו כמו שמחת הנפש באדם מצד עצמ' שלמעלה מכל שמחה מורכבת ברצון ועונג בדבר מה אף בפנימי' שלו רק שמחה פשוטה לגמרי כנ"ל).

[לב] אך הנה תחילה יש להבין בשרש ענין שמחה של מצוה מה היא, להיות שלכאו' לא נזהרנו על מצוה זו להיות מעשה המצוה בשמח' דוקא בתושב"כ רק בכתובים כמו שא' עבדו את ה' בשמח'²⁵⁸ דוקא כו', כי עיקר האזהר' והציווי בכלל אינו אלא על קיום המצות במעשה בפ"מ לבד יהי' איך שיהי' ואף בלא כוונה למ"ד שמצוות א"צ כוונה כו' (רק מ"מ הרי ידוע דמי שעושה