תלג

בע"ג לבלתי בע"ג כלל). הענין הוא לפי שג' קשר'²¹⁴ הן בבחי' עצמיו' ופנימיות ישראל ואורייתא וקוב"ה, שנש"י מתקשראן באורייתא בעצמי' ואורייתא בקוב"ה בסדכ"ס דלית מחשבה תפיסא בי' כלל וכנ"ל במ"ש במי נמלך בנש"צ לכך יוכלו נש"י ע"י תו"מ לשמוח בשמחה העצמי' דא"ס ממש משום דכולא חד (וכמ"ש מ"ה שמ"ו ומ"ה שם בנ"ו דקאי בב' דברים בנש"י ובתו' אור דהיינו בחי' מ"ה דח"ע שנמשך מעצמיו' דח"ע דא"ס הכלולה במהו"ע ית' (שהוא כמו כח של השכל שנק' משכיל ההיולי שמתאחד בעצם הנפש ממש שנק' מפני זה נפש השכלי' דוקא להוליד בדמותו נפש שכלי' ולהשכיל כל חכ', שבודאי מה שיוליד בדומה לו גבוה יותר ממה שישכיל כל שכל ומדות דאדם. וא"כ שרש נש"י שבעצמו' כבן במוח האב בבחי' אדם כאור נשמת אדה"ר שהי' כלולה בעצמותו כנ"ל זהו מ"ה שם בנ"ו שגבוה ממ"ה דחכ' דתו' אור שיצא מכח עצמות החכ' דא"ס, ולכך לפעמים ישראל נק' חתן והתו' נק' כלה מאורשה כמ"ש במ"א²¹⁵.

אך הנה מבואר למעלה בשרש ענין השמחה שבטבעה לפרוץ גדר להביא מן ההעלם לגילוי ביותר מכפי המדה הגדורה מכבר, וכמו המלך בשמחתו העצמי' יצא חוץ להיכלו ולדבר עם כל אדם כו', ומזה יובן ג"כ למעלה שמחמת שמח' העצמי' דעצמו' א"ס ממש דוקא הוא שעושה פרצת הגדר כו', שזהו מה שנתגלה אור שמחה העליונה ונמשך ג"כ למטה מטה להיות גם בהם בגילוי אור ובתוס' גדול מרובה על העיקר, והוא לפרוץ גדר דקו המדה הקבוע בכל עולם ועולם להאיר בהם יותר מכפי המדה המצומצמת בהן מפני גילוי אור שמח' זו דוקא שבעצמות א"ס כו' (וכמו שאנו רואי' בשמחת מלך שיתגלה שמחתו העצמי' כו' לעין כל ומחמתו יצא כל איש ממקומו וגדרו גם השרים הגדולים ישמחו בשמחתו ביותר מכפי עצם מדתן עד גם פחותי הערך גם הן ישמחו בשמח' יתירה ביותר מכפי מדתן (וכל זה בשמחה שמצד העצמו', וכן בשמחת חו"כ שהן בצל"ם אד"ם כנ"ל, וע"כ לריעי' האהובים דוקא שמח תשמח בשמחה העצמי' (כמשי"ת), ולפי שזהו מצד שמחה העצמיי' דוקא יתגלה לכולם בשוה מגדול עד קטן (כמו בשירת הים שא' זה אלי לנוכח וכולם שמחו בשמחה אחת ואפי' שפחה ראתה²¹⁶ כו', וכך יהי' לע"ל שא' שם נשמחה בו ממש כנ"ל, וכן במ"ת עכ"ד כו' הכל היו שווין בזה מצד גילוי אור העצמו' דא"ס כמ"ש וירד ה' על ה"ס כו', וירידה זו היתה מצד שמחה העצמי' שפורץ גדר כנ"ל, וכמ"ש בהגלותך מלכנו על ה"ס²¹⁷ כו' (וכמו"כ בש"ת שהתו' עצמה שמחה