תלב

כי גם המצו' שהן פנימי' רצה"ע למעלה בעצמו' א"ס שא' רחבה מצותך מא"ד ה"ז מקור להמשכו' רצונו וחכ' ומדו' בעולמו' עכ"פ משום דסוף מעש' עבמ"ת (רק שמח' ש"מ הוא למעלה גם מן המצו' עצמן (כמשי"ת), אבל בחי' השמח' ושעשועי' שבעצמותו ממש ה"ז מבחי' הפנימי' ועצמו' שלו באתדל"ע העצמי' ממש (וכנ"ל במדרג' הב' שבשמחה שהוא ברוממו' הנפש בעצמ' ממש) שפורץ גדר גם בטבע העצמי' כנ"ל ע"כ בכח שמח' כזו להיו' התגלו' פנימי' ועצמו' דא"ס למטה ממש כמו למעלה שהוא למעלה מכל עיקר ומקור ההשתלשלו' (למעלה גם מעוה"ב שהוא בשכר המצו' עכ"פ כו'). וזהו מקד"ם לכל ההשתלשלו', וכמו ומקד"ם אשר לא נעשה שאינו בא בבחי' תחלה וסוף כלל כנ"ל וד"ל. וזהו ענין הבקשה הזאת שמח תשמח כו' כשמחך יצירך בג"ע קודם החטא מקדם דקדמון לכל כו' בשמח"ה שבעצמותו ממש כנ"ל, כך תשמח גם עכשיו לריעי' האהובי' דעכשיו שהן נק' חו"כ למעלה אע"פ שבאי' בבחי' ההשתלשלו' דסובב וממלא שיהי' כח היחוד שלהם תמיד רק מבחי' השמחה שאתה תשמחם מבחי' שמחה העליונה שבעצמותו ממש שלא ע"י שמח' שבא מאתדל"ת כלל אלא תשמח בעצמך לריעי' האהובי' כמו בכל מועד ושבת וכל יום בק"ש ותפלה כמו ששמחת לאדה"ר בג"ע מקד"ם דוקא, והוא כמו שיהי' לע"ל שיהי' הוי' אחד ושמו אחד כו', וכמו שהי' באדם וחוה בג"ע קודם החטא (כנ"ל שזהו אד"ם אדמ' לעליון ממש כמו שהוא בעצמו' א"ס בכח החכ' דמ"ה העצמי' כך מ"ה שם בנ"ו²¹¹ בנשמת אדה"ר דכח המוליד יוליד בדומה לו ממש כנ"ל וד"ל).

[כד] והנה ²¹²* עדיין יש להבין בענין שמח תשמח ריעי' האהובים שהוא לשמח אותם בשמחה העליונה דעצמו' א"ס ב"ה ממש איך יכול להיות שיומשך ויתקבל אור שמחה העליונה העצמי' דעצמות א"ס ב"ה בריעי' האהובי' שהן בבחי' ההשתשלו' אחר הצמצום בקו"ח כו', שודאי א"א להיות בהם בחי' השמחה רק כפי ערכם בצמצום דהשתל' בקו המדה כנ"ל (ובאמת כבר הי' לעולמי' כן והוא במ"ת שהאיר ה' פניו בשמחה שבעצמותו כמ"ש ביום חתונתו וביום שמחת לבו וכמו והוא כחתן²¹³ כו' ששמח בעצמו, אף שיריד' זו לצורך השפעה לחוץ שהוא להשפיע אור דתו' לכנ"י, אבל זהו בבחי' עצמי' ופנימית ובבחי' מקיף דחופה כמו מקדש עמו ישראל בחופה וקידושי', וכמו"כ מאחר שפב"פ דיבר ה' כו' הרי קבלו כנ"י אור שמחה זו בעצמותם עד שעכ"ד פרחה נשמתן כו', וגם עכשיו יש שמחה כזאת בכל מי שקורא ושונה או עושה מצוה, וכמו שאו' וישמחו בך ישראל מקדשי שמך ב"ך ממש אף שאין ערך כלל