תל

בשעת יצירה לבד הי' שמחה זו אלא בשעה ששימח לאדה"ר בחופתו דוקא, וכידוע שהקדב"ה נעשה שושבין לאדה"ר ואשתו ועשה להם חופה אחת על שניהם שהוא המשכת או"מ על החו"כ שמכח מקיף זה הוא שיצליחו ביחודם אח"כ להוליד נשמו' כו', וזהו כשמחך יצירך בג"ע בשמחה שבחופה שעשה להם (ומ"ש כשמחך ל' יחיד ולא נז' שמח' לנוק' שהיא חוה, לפי ששמח' כלה נכלל בשמח' חתן כמ"ש משמח חו"כ כו' (כמשי"ת).

והנה ודאי ששמח' הזאת ששמח לאדה"ר בחופתו הי' מצד עצמו שלא ע"י אתדל"ת כלל רק מצד עצמו דוקא, והוא מבחי' השמח' שבעצמו שהוא מה שהי' עיקר המכוון בתחלת הרצון להשתלשלו' דהוי' ואלקי' במע"ב שנק' סובב וממלא כי הי' רק בשביל האד"ם מטעם הנ"ל, ועיקר שלימו' דאדם הוא ביחוד בחופה שע"י יהי' כל יח"ע בפנימי' האור דא"ס שיהי' לו קשר וחיבור באבי"ע ע"י האדם דוקא, ע"כ משמחה זו שמח לאדה"ר שיוכל להיו' כח ביחודו להוליד נשמו' ולעשו' יח"ע, והיינו בשמחתו העצמי' ששמח בו ביותר הוא שנמשך שמחה לאדה"ר, כענין משמח חתן שצ"ל בעצמו בשמח' וא"ל לא יוכל לשמח לחתן ושמח', ושמח' עצמו גדולה כ"כ עד שמשמחה זו יכול לשמח גם חו"כ. וזהו שמסיים כשמחך יצירך דקאי על דבריו הראשוני' שא' שמח תשמח בשמחה העצמי' גם הריעי' האהובי' בפרט בכל יחוד עליון כמו ששמחך יצירך בכללות בשמח' דעצמו' דוקא וד"ל.

[כג] ומעתה יש להבין מה שא' כשמחך יצירך בג"ע מקד"ם דוקא. כי הנה פי' מקד"ם זה היינו מבחי' קדמונו של עולם שנק' קדמון לכל הקדומי' והוא שנק' תחלת כל התחלו', דכמו שנק' אין סוף להתפשטו' בעולמות כך הוא למעלה בעצמו נק' קדמון לכל קדם, כי הרי מבוא' למעלה דכל מח' ורצון הקדום אפי' מל' דא"ס זהו בכלל מקור ותחלה לסוף להיו' מל' כ"ע, אבל עצמו' א"ס ממש נק' קדמון הוא מקדם לכל בחי' מקור לשפע דהשתלשלו' אלא כמו שהוא יחיד לבדו ממש דלמת"ב כלל כנ"ל, ונק' יחיד חי העולמי' כו' שלמעלה ממל' דא"ס בקו"ח, ואז לא הי' ענין העלא' מלמט' לעורר הרצון ותענוג אף במל' דא"ס עצמו (רק בחי' העונג ושעשועי המלך בעצמו ממש כנ"ל ובמי נמלך בנשמתן של צדיקים שהיו כלולי' בו ממש כנ"ל שהוא האדם שנפח באפיו נ"ח), עד שנברא האדם ויניחהו בג"ע לעבדה שאז הי' העלא' מ"ן מאדה"ר במ"ע ברוחניו' שנק' אתדל"ת לעורר אתדל"ע משא"כ קודם לכן (הגם שהי' נש"צ במח' העצמי' הרי היו כלולי' בתכלית). ולזאת ודאי שמחה זו ששמח לאדה"ר בחופתו כנ"ל זה הי' משמחה שמצד עצמו ממש (אע"פ שזה הי' מצד ששמח ביציר"ה דאדה"ר ביותר כנ"ל, גם זה אינו רק לפי שהוא בצלמו כדמותו בבחי' פנימי' ועצמיו' ממש וכאב שמשמח לבנו שנמשך משמחת הנפש מצד עצמו ממש) מאחר שהי' משמח לאדה"ר שבודאי הי' זה משמח' עצמותו ממש שאין כל העלא' מ"ן מלמטה בשמח' מגיע לשם כלל לפי שאין